ויהי אור.

תכף חנוכה. ולפני שאני אפרסם פוסט משתפך על כמה שאני אוהבת את החג. וכמה מדהימה ירושלים בחג הזה. בעיקר במאה-שערים (כן.כן. זה עוד יגיע. אתם תראו). החלטתי להקדיש את הפוסט שלי ל"חג האורות". ולכל מי שלבד בחג הקרוב, או סתם לבד בבית, ורוצה קצת חברה מאירה... סתם כדי לא להרגיש לבד. (למרות שאני מודה שעם חלק מהדוגמאות שכאן למטה, אולי עדיף להיות לבד...) וכמובן בעיקר בגלל שראיתי ואספתי תמונות ששעשעו אותי ביותר ורציתי לשתף. התירוץ המטופש של חג האורות נראה לי הגיוני משום מה. עיצוב הומוריסטי זה הדבר. מזל שיש מעצבים כדי לחייך. תאמינו לי.

מנורת "Mary had a little lamp" מכאן. לחבק בתוך או מחוץ לפוך בימים הקרים.

זהו מיסטר פי. (Mr.P). אני מניחה שאתם יכולים לנחש לבד איפה הכפתור שמדליק ומכבה אותו.

אין ספק שמיסטר פי שלנו, שובר קרח רציני. בטוח טוב בסחיטת צחקוקים מובכים וחיוכים מפתים...

אוקי. אז אולי זה לא המנורה האידיאלית לשים בלילות בודדים ליד המיטה, ונכון, אני מודה שזה יכול גם להבריח פרטנרים בפוטנציה, אבל אין ספק שזה נותן משמעות חדשה ל"אור בקצה המנהרה"...

מבית סטודיו enPieza. רוב העיצובים שלהם לא פסיכוטיים כמו זה, אבל כנראה שאין מה לעשות. בכל מעצב גדול יש פסיכי קטן שנושף לו בעורף...

כן.

סבסטיאן ארזוריז (Sebastian Errazuriz) ממשיך את קטגוריית ה:

א."מטריד".

ב."משהו מת עושה אור".

ג."לא בטוח שחלומות טובים יבואו מפוחלצים"

ד."איפה הראש שלך?".

ואחרון.

מבית (S.S.D (Site Specific Design :

רק בגלל שהלא הצלחתי להחליט אם הוא נכנס לקטגוריית ה"מטריד" או לקטגוריית ה"משעשע ביותר למרות שאין סיכוי שאני שמה אותו ליד המיטה"...

מכירים את הטרק בונוס שחבוי בסוף הדיסק?

אתמול בלילה (3 בבוקר ליתר דיוק), בעודי נמצאת אי שם בחלום השביעי אחרי הענן התשיעי, החליט המחשב שלי לעשות לעצמו ריסטרט. ארוחת מחשבים לילית של עדכון אוטומטי + כיבוי והתחלה מחדש. אני, ששינת דובי עמוקה לא ממש נמצאת בלקסיקון שלי, התעוררתי בבהלה מנעימת ה windows שנסגר. סיפור מצער זה, גרר כשעה של התהפכויות הלוך ושוב בנסיון נואש להרדם חזרה. שעה של מחשבות. לפחות יצא מזה משהו טוב. נזכרתי בקמפיין של מעצב הנעליים כריסטיאן לבוטין לחורף 2008-09, אשר אוטומטית התקשר לי לפוסט של אתמול. בליבי כבר התחרטתי איך לא חשבתי על זה קודם ושילבתי בינהם לפוסט אחד. אבל לא נורא. הרי לכם פוסט חדש המתפקד כההמשך יבוא של הפוסט הקודם. גם אז התמלאתי הערכה כלפי הקמפיין יוצא הדופן. גם כיום. הרי הוא לשיפוטכם.

כאן ניתן לראות את כל עשר תמונות הקמפיין.

ועוד לינק אחד. מיכל מהבלוג איי לאב ג'וש כתבה עליו כבר כשהוא יצא לפני כמעט חצי שנה.

זמן טס כשנהנים...

הנרי. הו הנרי.

כשחזרתי מלונדון הבאתי עימי מספר מגזינים. כבכל נסיעה, בשדה התעופה, אחרי ששוקלים לי את התיקים והמזוודות, אני מעמיסה, במשקל לא הגיוני שמשאיר סימנים בידיים, מגזינים. אחד מהמגזינים שהבאתי איתי היה Dazed & Confused. אותו מגזין, אשר בגרסה האינטרנטית שלו עובדת הבלוגרית (שקיבלה את העבודה בזכות הבלוג שלה) סוזי באבל. Dazed הוא מגזין תרבות. הוא אינו מתמקד באופנה בלבד אלא פולש לחיי המוסיקה, אומנות ועיצוב באופן כללי ועל כך אני אוהבת אותו כל כך. העובדה שאני מסוגלת לקרוא אותו ולדפדף בו, פעם אחר פעם ולמצוא עוד ועוד פרטים חדשים שלא ראיתי קודם גורמת לי להעריך אותו אף יותר. את הפקת האופנה הזו ראיתי בפעם הראשונה שפתחתי את העיתון. כבר אז נפעמתי. כבר דיברתי בעבר על הקשר בין תרבות ואופנה מודרנית לבין תקופת שושלת הטיודור (אמנם בהקשר אחר, אבל עדיין...). וזה עדיין רלוונתי מתמיד. בעיקר כשמגלים שכל הבגדים הם בגדי מעצבים. למעט חפתים, פריטים קטנים וצווארון אחד, אין כאן תלבושות ממחסן תלבושות תיאטרון. אין כאן פריטים שנוצרו ועוצבו במיוחד להפקה. זהו פאזל משובח של פריטי מעצבים מהעונות האחרונות שיוצר בליווי איפור שיער מדהימים, הפקת אופנה הנראית כאילו יצאה מספרי תולדות האומנות. ללקק את האצבעות על עבודת הסטיילנג הלא קלה והמרשימה של קייטי שילינגפורד (Katie Shillingford) וכמובן שימו לב לנעליים של אוליבר ת'סקינס לתצוגת חורף/סתיו 2009 של נינה ריצ'י. Unforgetable.

ארבינג פן חוזר מהמתים?

לפני כמה שבועות כתבתי פה פוסט על מותו של אירבינג פן. הוא, אשר היה אחד מצלמי האופנה המדהימים ביותר שקמו, השפיע בסגנונו על כל התפתחות צילום האופנה עד היום. הוכחה חותכת וניצחת להשפעתו מצאתי ב "Elle" איטליה. בעודי משוטטת ובוחנת הפקות אופנה. (בחיפוש אחר אחת ספציפית ויפהפיה שעוד אפרסם פה בהמשך השבוע) נתקלתי בהפקה שכמעט החזירה את פו מהמתים. במבט ראשון חשבתי שהתבלבלתי. ואולי, תהיתי לעצמי, עשה הוא הפקה לפני שעבר מן החיים? אבל לא. ההפקה, שמתוכה בחרתי את התמונה שלדעתי מייצגת יותר מכל את השפעתו של פן המוצגת כאן ממש למטה, עושה הומאג' ברור לאירבינג פן. הכל צועק פן. השיער. הרקע. הגבות. היציבה. הזוית. החוצפה.

על הצילום אחראי אלכסיי היי (לא צוחקת! Alexei Hay ).

הסטיילינג של הת'ר מרקס ( Heather Marks ).

ההשראה באדיבותו של אירבינג פן.

את ההפקה כולה אפשר לראות כאן.

(למרות שאין לי ספק שזו התמונה הטובה ביותר)

השיער-איפור-גבות של אירבינג פן:

הרקע-עמידה-גבות של פן:

יש דברים שנשארים לנצח.

אירבינג פן הוא אחד מהם.

לעד יהיה קלאסיקה.

לעד יצטטו אותו.

מופע הקברט של משפחת אדמס

הכל התחיל כאן. אני מנויה לטוויטר של טופשופ. ובתור אחת שכזו, העוקבת בדריכות אחרי כל טוויט, פותחת כל לינק, שמא אפסיד משהו, שמא לא אדע איזשהו שבב מידע, לחצתי על הקישור באחד הטוויטים שלהם ומצאתי את עצמי מול צילום של חלון הראווה של טופשופ לכריסמס 2009.

דבר ראשון.

אין על הכריסמס.

למה אין כריסמס יהודי?

(חנוכה מ-זה לא נחשב!)

דבר שני.

אין קיטש יותר טהור מסרטי כריסמס ואני מתה על קיטש. משמע, תנו לי סרטי סנטה לוריד.

דבר שלישי.

זה גורם לשילוב ירוק-אדום לצאת מהקונטקסט של אבטיח ולקבל משמעות חדשה לחלוטין באוירה חורפית.

דבר רביעי.

זה גורם לי לכמיהה בלתי רצונית לשלג.

האם השנה תבוא גאולת ענן שלג לירושלים? תכריח אותי להשאר מתחת הפוך, לבהות בפתיתים נופלים (קול תחינה דקה)

דבר חמישי.

כל חגיגת האורות-צבעים-איילים-אלפים היא הסטרית לגמרי ונותנת משמעות חדשה לאקססוקיז חורפיים-כריסמסיים.

הידד לקשת קרני איילים (כנסו ללינק, הקשת הזו פשוט מדהימה).

הלאה קשת אוזני ארנבים.

אין זה סוד שבישראל כל עניין השיווק החזותי (Visual Merchandising), שעדיין נקרא "סידור חלונות ראווה", לוקה בחסר.

חסר מעוף.

חסר תקציב.

חסר מעצבים מיועדים.

פשוט חסר.

ולמה בעצם?

שהרי אמרתם של חכמינו "אל תסתכל בקנקן" בטלה אלפי ביטולים בכל הקשור לאופנה.

אופנה = תדמית = רושם ראשוני = רצון להכנס לחנות = קניה.

למה חנויות ארצנו לא משקיעות בחזות שלהם?

זה סוג של כרטיס הביקור הפרטי של החנות.

ומי לא משקיע בעיצוב כרטיס ביקור? מציאת הפונט הנכון, הלוגו המדויק, הצבע המושלם. כל זה אומר לבן-אדם מולך שביב מידע ראשוני על מי שאתה. (ובנימה זו, תודה לך ג.ח!!)

כל פעם שאני בלונדון (ובשנה החולפת יצא לי לקפוץ לבירה הבריטית מספר פעמים) אני מתפעלת מהחלונות.

ובעיקר, מהעיצוב של בובות חלון הראווה.

האיפור.

השיער.

האבזור.

העמידה.

הכל לפי קונספט מובנה, ממוקד ותמיד מעניין.

הבובות של טופשופ תמיד תמיד מדהימות.

ינואר 09

ינואר 09

מאי 09.

שנה שעברה באוקטובר-נובמבר צץ לו החלון הקודר הבא:

הימים היו הימים של תחילת גל הפייטים והניטים.

אז כשבישראל רק התחילו לחשוב על ניט או שניים.

לונדון כבר הייתה צבועה נצנוצים מטאליים ומתכתיים מכל סוג ואופן.

הכל היה אפל.

טופשופ עשו מזה אגדה (או כך לפחות סיפרתי לעצמי...).

יער הפיות השחורות הזה נראה מדהים באור יום, ונראה אפילו יותר מדהים בלילה.

התפאורה, הביגוד, קורי העכביש והציורים על גבי החלון עצמו (שלצערי לא רואים אותם בצילומים האלה...) היו פשוט סט מושלם לצילומי סרט אגדה אפל/סרט אימה/הפקת אופנה מדהימה. ומקרוב.

משפחת אדמס עושה קברט.

יצורי לילה אפלים.

נימפות רשעיות מפתות ילדים תמימים.

ירוק רעל.

סגול מרעיל.

ורוד מעושן.

לא יכולתי להפסיק להסתכל.

אם למישהו יש לינקים לאתרים מוצלחים לחלונות ראווה עולמיים, אנ יאשמח אם תשאירו כתובות בתגובות או תשלחו לי מייל, לעולם לא נמאס לי לראות ממתקי עיניים שכאלה.

ואם מישהו רוצה לשכור את שירותי בתור מעצבת, לעיצוב חלון ראווה לעסק שלו, אפשר ליצור איתי קשר בכתובת המייל: tulamit@gmail.com.

יש לי מעוף, דמיון והמון רצון טוב!

שלטון הסווטשירט

רבות דובר על החורף שמגיע-הולך-מגיע-הולך-אולי מגיע-והנה הוא הולך. והנה אני מצטרפת אל עמיתי הבלוגרים, אל שיחות החולין המתנהלות בכל מקום. הקרירות הגיעה. הפוך ירד. גרבי הבית (המנומרות) יצאו ממחבואן. נעלי הקיפי עוד שניה עושות את הצגת הבכורה לעונה זו. אמנם הבגדים עדיין בארון למעלה. אבל זה רק עניין של זמן. והוא לא רב. תאמר כל פאשיוניסטה שאין דבר יותר כיף בחורף מאשר להתכרבל בתוך סוודר גדול. אומר אני - אין דבר יותר כיף מלהתכרבל בתוך סווטשירט ענק. במיוחד אם הוא של אוסקלן (Osklen). אוסקלן. מותג ברזילאי של בחור בשם אוסקר (Oskar Metsavaht) אשר התחיל כמותג של בגדי ספורט הנותנים מענה למטפסי הרים וצמח למותג הלבשה נחשק ביותר ורחוק מכל אסוציציה של פרופר בגדי ספורט. באתר של המותג, טוענים כי המותג מסמל את אורח החיים של נשים וגברים שטבע, אורבניות, בין לאומי, מקומי, אורגני וטכנולוגי משתלב בחייהם.

בפועל אנחנו מקבלים קולקציה מגובשת, מפוסלת ובעיקר מרשימה.

מומלץ מאוד ללחוץ על התמונות להגדלה.

סקלת הצבעים המונוכרמטית מתאימה בדיוק להלך הרוח המכורבל-חורפי. העובדה שאין הוא נצמד רק לגווני החורך השחורים-אפורים אלא משתמש רבות גם בגווני האבן והשמנת יוצרת אוירה נעימה, בייתית ואינטימית.

הגזרות, למרות השימוש בחומרים פשוטים לכאורה, מעוצבות לעילא.

ומבחינתי הן בחזקת אוונגרד לביש.

אין ספק שאת אף אחת מהגזרות של אוסקלן לא תראו באחת מהרשתות הקרובות למקום מגוריכם, אבל גם אין לי ספק שאת בגדיו של אוסקלן ניתן ללבוש, ולו הייתה לו נקודת מכירה בארץ, ניתן היה לראות את בגדיו אף ברחוב הישראלי.

ומעבר להכל.

הבגדים שלו מצליחים לתפוס את הסטייל החמקמק.

אותה הרגשה כמעט בלתי ניתנת להשגה

של נשיות, רכות, ועוצמה שמצליחות להשתלב בטבעיות בהמון המון קוליות.

אין מה לומר.

הדגמים שלו פשוט מגניבים.

לגמרי.

הקשת של הלגה סטפן

נתקלתי השבוע ביצירה נוספת המבוססת על פירוק לצבעים.

הלגה סטפן (Helga Steppan) היא אמנית שוודית צעירה אשר סיימה את לימודי האומנות שלה ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון בשנת 2004.

היא יוצרת בעבודותיה הקונספטואליות שילובים של עבודות צילום עם מיצבים אשר משלימים אחד את השני ומוסיפים ליצירה, בין היתר, דיאלוג בין הדו מימד לתלת מימד.

הצילומים המוצגים בעבודתה זו "See Through", הם צילומי סטילס דוקומנטריים שמטרתם להעביר לצופה את תהליך התפתחות המחשבה שהיא עוברת עד המיצב המוגמר, התלת מימדי, המוצג בחלל הגלריה. צילומים אלו הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההבנה והצפיה במיצב המוגמר על ידי הצופה, ומשמשים חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מהמיצב התלת מימדי.

העניין של סטפן בדו שיח המתפתח בין הדו מימד לתלת מימד מוגש לצופה בפן הויזואלי של העבודה ובפן המרחבי שלה, הצופה מוזמן להשתתף בפירוק הצילומים לפריטים בודדים יומיומיים לחלוטין, בבחינה של האובייקטים היומיומיים והרגילים בחיים ופירוקם לגורמים על ידי קטגוריות שונות.

בעבודה הזו, מחלקת סטפן את רכושה לפי צבעים.

כל צבע מקבל תמונה נפרדת ומקום שונה.

האפקט שמתקבל הוא מדהים בעיני, כאילו מישהו שפך צבע על גבי ערמת חפצים או שיחק עם התמונה בפוטושופ.

כל הצילומים הללו הם ההקדמה והתהליך בדרך למיצב שמעמידה סטפן בחלל התערוכה.

כאן, מיצב של כל חפציה ה"שקופים", כשם העבודה - "See Through"...

גארת' פיו במחווה לקוסם מארץ אופ

לא מזמן כתבתי על העובדה המצערת שאין לי לפ טופ. שמעו הורי את זעקתי השקטה ובצעד משותף של הזדקקות למכשיר קטן נשי ונח לנסיעות ארוכות (של אמא ושלי) קיבלתי אל חיקי לפני כמה ימים לפ טופ קטן מתוק קליל ושימושי. הידד! תודה אבאמא! אך בכדי שאוכל להתחיל ולשאת עימי את המחשב הקטן והדנדש עלי למצוא לו כיסוי מחשב הולם. לצערי בנתיים נמצא אך ורק כיסוי שחור ולא מעניין במיוחד. תוך שיטוטי למציאת כיסוי הולם לדרישותיי האסטתיות והמעוצבות, הגעתי לאתר של AnOther Magazine, שם מצאתי בחנות המקוונת שלהם, שיתוף פעולה בין גארת' פו (מעצב אופנה עולה בשמי העיצוב של הממלכה המאוחדת, עליו כתבתי בעבר, ודגמים נוספים שלו ניתן למצוא פה או פה ) עם קולט הפריזאית. פו יוצר כיסוי המזוהה עם עיצוביו. הנקיון הגרפי, האסטתיות שבין המפוזר למדויק, המאבק שבין השחור שמסמל את החושך ללבן המסמל את האור גורמים למוצר זה לענות במדויק על הדרישות שלי. הבטנה שרקומה בקווילט כוכבים רק גורמת לכיסוי הזה להיות יותר ויותר נחשק. חבל שהוא גדול מידי (ועולה 456 ש"ח) ללפ טופ הקטן שלי. כל כך חבל...

חברות ישראליות שמעתיקות כל מוצר אפשרי, אנא, עשו וורסיה ישראלית מוצלחת לכיסוי זה ותייצרו אותו לעשרה אינץ'.

תודה מראש!