מדפיסים אופנה

כתבה שלי שהתפרסמה במגזין העיצוב של אתר מוזיאון העיצוב חולון:

במהלך שבוע האופנה שהתקיים הקיץ באמסטרדם (14-18/7/10) הציגה מעצבת האופנה ההולנדית איריס ואן הרפן (Iris van Herpen) הצצה אל הקולקציה הבאה שלה שנקראת "קריסטליזציה" (Crystallization). ההשראה לקולקציה מגיעה, לדברי המעצבת, מאותו תהליך טבעי וקסום בו נוזל מתגבש והופך לקריסטלים הנראים כמבנים כמו-אדריכליים.

עוד בהגשת קולקציית הגמר שלה מהאקדמיה הגבוהה לאמנות בארנהם (ArtEZ Art Academy), סומנה ואן הרפן כאחת המעצבות המבטיחות של המחר ולאחר שהתמחתה בבתי האופנה הנחשבים של אלכסנדר מקווין המנוח וויקטור ורולף החליטה לצאת לדרך פרטית שלה. שני בתי אופנה בהם התמחתה דוגלים בחידוש חומרי לצד עיצובי ובקונספטואליות לא מתפשרת, את אלה ניתן לראות בבירור בקולקציות של ואן הרפן לאורך כל הדרך שם היא עושה ניסויים באופן קבוע בחומרים חדשים וגזרות מורכבות ומקומם לא נפקד גם בקולקציה זו. בהצצה לקולקציית הקיץ 2010-11 נראו גם דגמים שעשו שימוש בחומר פלסטי שקוף שדימה מים מתפרצים, ושימוש מורכב בעורות, חיתוכים וגזרות מתוחכמות.

חלק מהקולקציה "קריסטליזציה", אשר תוצג במלואה בחודש הבא בשבוע האופנה בלונדון (הידוע בהיותו אוונגרדי יותר מאחיו הבולטים: ניו יורק, פריז ומילאנו), הוא פרי שיתוף פעולה מרתק בין ואן הרפן, דניאל ווידריג (Daniel Widrig) והחברה הניו יורקית MGX. by Materialise. אלו, שמו לעצמם מטרה ליצור קולקציה של פריטי לבוש בהדפסה תלת ממדית והצליחו ליצור חולצה לאישה ששוברת את הגבולות שבין עיצוב אופנה לעיצוב תעשייתי.

בניגוד לעולם האופנה בו הדפסה תלת ממדית עדיין לא נתפסת כדרך ייצור לגיטימית לפריטי לבוש, טכניקת הדפסה זו נפוצה ומקובלת מאוד בעולם העיצוב התעשייתי, עיצוב המוצר והאדריכלות. עובדה זו אתגרה את המעצבים אשר עיצבו ויצרו חולצה שבנויה מצורות החוזרות על עצמן בגדלים וצפיפויות שונות בכדי ליצור דגם יחיד שעוטף את גוף הלובשת, נח על כתפיה ומשאיר את הגב חשוף לגמרי.

אם זהו תחילתו של רומן חדש בין עולם האופנה לבין עולם העיצוב התעשייתי רק הזמן יגיד, בינתיים אנחנו יכולים לומר לכם שמדובר באחת מהמעצבות המרתקות שפועלות כיום, וממליצים לכם בחום לשמור את היד על הדופק ולהציץ בבוא העת על הקולקציה השלמה שלה שתראה אור בשבוע העיצוב בלונדון בספטמבר הקרוב.

All Photos are courtesy of MGX by Materialise

הנרי. הו הנרי.

כשחזרתי מלונדון הבאתי עימי מספר מגזינים. כבכל נסיעה, בשדה התעופה, אחרי ששוקלים לי את התיקים והמזוודות, אני מעמיסה, במשקל לא הגיוני שמשאיר סימנים בידיים, מגזינים. אחד מהמגזינים שהבאתי איתי היה Dazed & Confused. אותו מגזין, אשר בגרסה האינטרנטית שלו עובדת הבלוגרית (שקיבלה את העבודה בזכות הבלוג שלה) סוזי באבל. Dazed הוא מגזין תרבות. הוא אינו מתמקד באופנה בלבד אלא פולש לחיי המוסיקה, אומנות ועיצוב באופן כללי ועל כך אני אוהבת אותו כל כך. העובדה שאני מסוגלת לקרוא אותו ולדפדף בו, פעם אחר פעם ולמצוא עוד ועוד פרטים חדשים שלא ראיתי קודם גורמת לי להעריך אותו אף יותר. את הפקת האופנה הזו ראיתי בפעם הראשונה שפתחתי את העיתון. כבר אז נפעמתי. כבר דיברתי בעבר על הקשר בין תרבות ואופנה מודרנית לבין תקופת שושלת הטיודור (אמנם בהקשר אחר, אבל עדיין...). וזה עדיין רלוונתי מתמיד. בעיקר כשמגלים שכל הבגדים הם בגדי מעצבים. למעט חפתים, פריטים קטנים וצווארון אחד, אין כאן תלבושות ממחסן תלבושות תיאטרון. אין כאן פריטים שנוצרו ועוצבו במיוחד להפקה. זהו פאזל משובח של פריטי מעצבים מהעונות האחרונות שיוצר בליווי איפור שיער מדהימים, הפקת אופנה הנראית כאילו יצאה מספרי תולדות האומנות. ללקק את האצבעות על עבודת הסטיילנג הלא קלה והמרשימה של קייטי שילינגפורד (Katie Shillingford) וכמובן שימו לב לנעליים של אוליבר ת'סקינס לתצוגת חורף/סתיו 2009 של נינה ריצ'י. Unforgetable.

גם למעצבי אופנה מגיע סקצ' בוק ייחודי!

תמיד יש איתי פנקס. בהתחלה זה התחיל כסקצ'בוק שהולך איתי לכל מקום. כריכה שחורה קשיחה, גומי שחור עוטף, דפים לבנים חלקים. הגודל השתנה כל פעם בהתאם להלך הרוח. הוא היה מכיל בתוכו הכל. כתובות, טלפונים, מפות קטנות להתמצאות, קשקושים, שרבוטים וסקיצות. אבל תמיד זנחתי אותם מהר מאוד. למה? כי הוא היה נורא מבולגן. לא שיש לי בעיה עם בלגן. אבל כשאני מציירת או משרבטת או מסקצת על הדפים החלקים החפים מכל שורה/משבצת או אפילו נקודה, אני פשוט יוצאת לחלוטין מכל סוג של פרופורציה. ואז, כתף אחת יוצאת לי ארוכה לעומת כתף שנייה, המחשוף עקום, שרוול אחד קצר מידי יחסית לשני דבר הגורר קשקוש עצבני על כל השרבוט ומעבר לדף הבא, שם קורה כל הסיפור מהתחלה. כל הכיתובים של עקומים ונראים כאילו ניסיתי לצייר קשת תוך כדי כתיבה, ובסופו של דבר אני מנסה לתלוש את העמוד המסכן בעצבים על חוסר הכישרון שלי ומוציאה יחד איתו באופן בלתי אסתטי בעליל קבוצה נוספת של דפים אומללים. הפנקס מתחיל להתעוות ואני זונחת אותו לאנחות ועוברת לפנקס חדש. אין מה לעשות, אין לי התמצאות במרחב הדפי. וכך, עברתי לפנקס קטן עם שורות. סוג של איזושהי התמצאות במרחב הדפי. אבל זה פשוט לא זה... ולכן, כשנתקלתי ברעיון הגאוני של פנטר ייפ (Penter Yip) אמרתי לעצמי, הללויה!

אז בעצם מהו ה-Fashionary (אני אקרא לו בנתיים יומנופנה -יומן-אופנה למתקשים...)? ובכן, יומנופנה הוא ספר סקיצות המעוצב במיוחד למעצבי אופנה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאני לא אצטרך להיאבק יותר עם הדפים החלקים בניסיון ליצור צללית של חולצה שלא נראית כמו חייזר עם "bad hair day" או דמות אופנה חסרת פרופורציות שפתאום אין לי מקום לראש שלה ובמקומו יש אזכור מסכן לסנטר. לא עוד.

פנטר יצר לעצמו ולחבריו המעצבים (בגלל תסכולים דומים אני מניחה) פנקס המכיל בתוכו בנקודות עדינות על גבי כל עמוד בצורת צללית של גוף אנושי, עליו ניתן לצייר סקיצות מבלי ההתעסקות הבלתי פוסקת בניסיון להשגת פרופורציות נכונות.

ליד הסקיצות ניתן להניח חתיכות בדים מתאימות או רק להמשיך ולשרטט עוד ועוד ועוד. כמובן שהפן הפרקטי של הפנקס למעצבי האופנה לא מסתיים פה. יחד עם דמויות האופנה העדינות, הוסיף פנטר ליומנופנה טבלאות של מידות ומדידות הגוף, ואף כל מיני דוגמאות של ציורים טכניים יותר של בגדים.אם לדוגמא רציתי לצייר חולצת כפתורים אבל לא הצלחתי להשיג את תוצאת הדש הרצויה, בגלל שאין לפני חולצת כפתורים לראות בדיוק את מבנה הצווארון, אני מדפדפת למאגר האיורים הטכניים שלו ובוחרת מתוך המבחר את צורת הצווארון הרצוי, כך, גם אם אין לפני חולצה מכופתרת אין לי בעיה לצייר דש בצורה מדויקת וטובה.

כל תהליך הסקיצות והשרבוט מקבל מענה נוח יותר, שרבוט אכן נשאר ברמה של שרבוט ולא של התעסקות בלתי פוסקת בניסיון נואש ליצירת שרבוט ראוי לעין אדם. את השרבוט אפשר לפתח לסקיצה אמיתית במידה והיא מוצלחת וכל זאת על גבי אותה דמות עדינה של פנטר.

עוד נקודה חשובה שעומדת לזכות היומנופנה היא העובדה שכל הדמויות מצוירות בגודל אחיד. דבר המקל על עבודת המעצב באופן משמעותי. וכי למה אתם שואלים? כי אם נגיד, אני ארצה לשלב וליצור חולצה מסקיצה אחת עם חצאית מסקיצה שניה, וסט מסקיצה שלישית ונעל מסקיצה רביעית, הדבר יתאפשר בקלות בגלל שכל הסקיצות עובדות על גודל דוגמנית זהה ולא מאולתר. מי מאיתנו יכול ליצור עם העפרון שלו סקיצות בדיוק באותו הגודל בלי שום דבר להתייחס עליו על דף הפנקס החלק?? בטוח שלא אני... הבחור ההונג קונגי מוכר את המחברות שלי גם בetsy, וכך כל מי שירצה בעתיד לרכוש פלא טכנולוגי זה, יוכל לעשות זאת במרחק קליק עכבר. כל התמונות לקוחות מהאתר הרשמי של היומנופנה.