מדפיסים אופנה

כתבה שלי שהתפרסמה במגזין העיצוב של אתר מוזיאון העיצוב חולון:

במהלך שבוע האופנה שהתקיים הקיץ באמסטרדם (14-18/7/10) הציגה מעצבת האופנה ההולנדית איריס ואן הרפן (Iris van Herpen) הצצה אל הקולקציה הבאה שלה שנקראת "קריסטליזציה" (Crystallization). ההשראה לקולקציה מגיעה, לדברי המעצבת, מאותו תהליך טבעי וקסום בו נוזל מתגבש והופך לקריסטלים הנראים כמבנים כמו-אדריכליים.

עוד בהגשת קולקציית הגמר שלה מהאקדמיה הגבוהה לאמנות בארנהם (ArtEZ Art Academy), סומנה ואן הרפן כאחת המעצבות המבטיחות של המחר ולאחר שהתמחתה בבתי האופנה הנחשבים של אלכסנדר מקווין המנוח וויקטור ורולף החליטה לצאת לדרך פרטית שלה. שני בתי אופנה בהם התמחתה דוגלים בחידוש חומרי לצד עיצובי ובקונספטואליות לא מתפשרת, את אלה ניתן לראות בבירור בקולקציות של ואן הרפן לאורך כל הדרך שם היא עושה ניסויים באופן קבוע בחומרים חדשים וגזרות מורכבות ומקומם לא נפקד גם בקולקציה זו. בהצצה לקולקציית הקיץ 2010-11 נראו גם דגמים שעשו שימוש בחומר פלסטי שקוף שדימה מים מתפרצים, ושימוש מורכב בעורות, חיתוכים וגזרות מתוחכמות.

חלק מהקולקציה "קריסטליזציה", אשר תוצג במלואה בחודש הבא בשבוע האופנה בלונדון (הידוע בהיותו אוונגרדי יותר מאחיו הבולטים: ניו יורק, פריז ומילאנו), הוא פרי שיתוף פעולה מרתק בין ואן הרפן, דניאל ווידריג (Daniel Widrig) והחברה הניו יורקית MGX. by Materialise. אלו, שמו לעצמם מטרה ליצור קולקציה של פריטי לבוש בהדפסה תלת ממדית והצליחו ליצור חולצה לאישה ששוברת את הגבולות שבין עיצוב אופנה לעיצוב תעשייתי.

בניגוד לעולם האופנה בו הדפסה תלת ממדית עדיין לא נתפסת כדרך ייצור לגיטימית לפריטי לבוש, טכניקת הדפסה זו נפוצה ומקובלת מאוד בעולם העיצוב התעשייתי, עיצוב המוצר והאדריכלות. עובדה זו אתגרה את המעצבים אשר עיצבו ויצרו חולצה שבנויה מצורות החוזרות על עצמן בגדלים וצפיפויות שונות בכדי ליצור דגם יחיד שעוטף את גוף הלובשת, נח על כתפיה ומשאיר את הגב חשוף לגמרי.

אם זהו תחילתו של רומן חדש בין עולם האופנה לבין עולם העיצוב התעשייתי רק הזמן יגיד, בינתיים אנחנו יכולים לומר לכם שמדובר באחת מהמעצבות המרתקות שפועלות כיום, וממליצים לכם בחום לשמור את היד על הדופק ולהציץ בבוא העת על הקולקציה השלמה שלה שתראה אור בשבוע העיצוב בלונדון בספטמבר הקרוב.

All Photos are courtesy of MGX by Materialise

אני פה, אני פה!

יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם. זה אחד מהם. בזמן האחרון אין לי כל כך זמן, בין הנסיעות הלא נגמרות, העבודה החדשה והנסיון להחזיק ולטפח מינימום של חיי חברה לצד חיי האהבה גרמו לי לזנוח קצת את הבלוג הקטן שלי... אבל כשראיתי את המודעה הזו, אמרתי לעצמי שאין צ'אנס שאני שומרת את זה לעצמי. זה פשוט מבדח מידי. סוכנות פרסום קוראנית החליטה לעשות הומאז' לארמאני ודיוויד בקהאם בפרסומת התחתונים שעוררה מהומה (אם בגלל הגוף, השיער או ה"החבילה"...) ולפרסם תחתוני חיתול לתינוקות. מה שבקהאם יכול גם הוא יכול. אין ספק שבימים טרופים אלו, כשעולמי הקטן מתהפך ב 180 מעלות לערך, וכל מה שהיה קבוע ויציב משתנה מתהפך ומתערער הדבר היחיד שנותר לי להאחז בו זה הומור. וכשפתחתי את המייל שלי וראיתי את זה, חייכתי, צחקתי והשתעשעתי. מקווה שגם אתם!

אגב, בלי קשר, התמזל מזלי ונכחתי בכנס לכבוד רון ארד לרגל חנוכת הבניין החדש של מוזיאון העיצוב בחולון, בכנס השתתפו והרצו מעצבים מכל העולם. כשיצאתי מהכנס לצד חיוך ענק של יום מדהים, מעשיר ומעורר השראה אמרתי לעצמי, שאולי ישראל היא מדינה קטנה, קשה, חמה ומלאת מלחמות, אבל דברים מדהימים קורים פה. אנחנו חלק מעולם העיצוב העולמי. חלק מהסצנה הגדולה. ומעריכים אותנו מאוד על כך. הבניין של המוזיאון שגם הוא היה סוג של צ'אנס, מדהים ביופיו. יש בו משהו ממש פיוטי. יש שם הרגשה של התעוררות, של התחדשות של גדילה. אני עדיין מרוגשת מכל מה שחוויתי. לא בדיוק יודעת איך לשים את זה במילים...