יום חמישי, 19 בנובמבר 2009

מופע הקברט של משפחת אדמס

הכל התחיל כאן. אני מנויה לטוויטר של טופשופ. ובתור אחת שכזו, העוקבת בדריכות אחרי כל טוויט, פותחת כל לינק, שמא אפסיד משהו, שמא לא אדע איזשהו שבב מידע, לחצתי על הקישור באחד הטוויטים שלהם ומצאתי את עצמי מול צילום של חלון הראווה של טופשופ לכריסמס 2009.
דבר ראשון.
אין על הכריסמס.
למה אין כריסמס יהודי?
(חנוכה מ-זה לא נחשב!)
דבר שני.
אין קיטש יותר טהור מסרטי כריסמס ואני מתה על קיטש. משמע, תנו לי סרטי סנטה לוריד.
דבר שלישי.
זה גורם לשילוב ירוק-אדום לצאת מהקונטקסט של אבטיח ולקבל משמעות חדשה לחלוטין באוירה חורפית.
דבר רביעי.
זה גורם לי לכמיהה בלתי רצונית לשלג.
האם השנה תבוא גאולת ענן שלג לירושלים? תכריח אותי להשאר מתחת הפוך, לבהות בפתיתים נופלים (קול תחינה דקה)
דבר חמישי.
כל חגיגת האורות-צבעים-איילים-אלפים היא הסטרית לגמרי ונותנת משמעות חדשה לאקססוקיז חורפיים-כריסמסיים.
הידד לקשת קרני איילים (כנסו ללינק, הקשת הזו פשוט מדהימה).
הלאה קשת אוזני ארנבים.
אין זה סוד שבישראל כל עניין השיווק החזותי (Visual Merchandising), שעדיין נקרא "סידור חלונות ראווה", לוקה בחסר.
חסר מעוף.
חסר תקציב.
חסר מעצבים מיועדים.
פשוט חסר.
ולמה בעצם?
שהרי אמרתם של חכמינו "אל תסתכל בקנקן" בטלה אלפי ביטולים בכל הקשור לאופנה.
אופנה = תדמית = רושם ראשוני = רצון להכנס לחנות = קניה.
למה חנויות ארצנו לא משקיעות בחזות שלהם?
זה סוג של כרטיס הביקור הפרטי של החנות.
ומי לא משקיע בעיצוב כרטיס ביקור? מציאת הפונט הנכון, הלוגו המדויק, הצבע המושלם. כל זה אומר לבן-אדם מולך שביב מידע ראשוני על מי שאתה. (ובנימה זו, תודה לך ג.ח!!)
כל פעם שאני בלונדון (ובשנה החולפת יצא לי לקפוץ לבירה הבריטית מספר פעמים) אני מתפעלת מהחלונות.
ובעיקר, מהעיצוב של בובות חלון הראווה.
האיפור.
השיער.
האבזור.
העמידה.
הכל לפי קונספט מובנה, ממוקד ותמיד מעניין.
הבובות של טופשופ תמיד תמיד מדהימות.
ינואר 09
ינואר 09
מאי 09.
שנה שעברה באוקטובר-נובמבר צץ לו החלון הקודר הבא:
הימים היו הימים של תחילת גל הפייטים והניטים.
אז כשבישראל רק התחילו לחשוב על ניט או שניים.
לונדון כבר הייתה צבועה נצנוצים מטאליים ומתכתיים מכל סוג ואופן.
הכל היה אפל.
טופשופ עשו מזה אגדה (או כך לפחות סיפרתי לעצמי...).
יער הפיות השחורות הזה נראה מדהים באור יום, ונראה אפילו יותר מדהים בלילה.
התפאורה, הביגוד, קורי העכביש והציורים על גבי החלון עצמו (שלצערי לא רואים אותם בצילומים האלה...) היו פשוט סט מושלם לצילומי סרט אגדה אפל/סרט אימה/הפקת אופנה מדהימה. ומקרוב.
משפחת אדמס עושה קברט.
יצורי לילה אפלים.
נימפות רשעיות מפתות ילדים תמימים.
ירוק רעל.
סגול מרעיל.
ורוד מעושן.
לא יכולתי להפסיק להסתכל.

אם למישהו יש לינקים לאתרים מוצלחים לחלונות ראווה עולמיים, אנ יאשמח אם תשאירו כתובות בתגובות או תשלחו לי מייל, לעולם לא נמאס לי לראות ממתקי עיניים שכאלה.

ואם מישהו רוצה לשכור את שירותי בתור מעצבת, לעיצוב חלון ראווה לעסק שלו, אפשר ליצור איתי קשר בכתובת המייל: tulamit@gmail.com.

יש לי מעוף, דמיון והמון רצון טוב!

12 תגובות:

pea אמר/ה...

איזה יופי שתיעדת את זה, טופשופ האלה יודעים לעשות את העבודה. והחנות מדהימה גם מבפנים (זו שבסוהו בניו יורק היא פשוט לונה פארק ענק לחובבות אופנה).
עיצוב חלונות ראווה הוא אמנות שבהחלט אפשר עוד לשכלל במקומותינו.
ומה את אומרת על החלונות של הרשת הקנדית Holt Renfrew שעוצבו בהשראת בלוגי אופנה מובילים? מדהים, לא?

פטיט לולו והרפתקאותיה בעולם האופנה אמר/ה...

אפונית - אוי, על חלונות ראווה אלו, נותר לי רק לרייר.
מתי יגיע היום בו אנחנו נככב בחלונות הראווה? נוזמן לתצוגות אופנה בין לאומיות ונזכה ללכת לנשפים דמיוניים?
האמת שהחנות של טופשופ באוקספורד סטריט היא דיי מפחידה. 5 קומות שעושות בעיקר קלסטרופוביה. והקומה של הנעליים היא ב- -2. זה כבר ממש מתחת לאדמה וממש חסר חמצן.
אבל מה לא עושים בשביל אופנה.
כאלה אנחנו.
קורבנות...
:)

לובה אמר/ה...

וואו, איזה יופי.
בארץ במקרה הטוב עושים לבובות סטיילינג סביר.

אנונימי אמר/ה...

אני אגיד לך למה אין לנו כריסמס? פשוט מאוד-אנחנו יהודים ואין לנו שום ישו שמשו.

פטיט לולו והרפתקאותיה בעולם האופנה אמר/ה...

לובה - בדיוק הנקודה שלי!! וזה כל כך חסר... בעיקר למי שכמונו מסתכלים על עיצוב, יופי ואפיל.

אנונימי - ההתעסקות שלי לכריסמס לא קשורה לדת.
אני יהודיה ואני מודעת לזה, וכמו שגם כתבתי, הייתי רוצה סוג של כריסמס יהודי. ההתייחסות שלי לחג הייתה מנקודת מבט עיצובית בלבד. הכריסמס, מעבר לחג נוצרי, הוא קונספט מאוד מאוד מגובש, מאוד נחגג ואין לנו הקבלה לזה בחגים שלנו. אני מאוד אשמח אם חנוכה יהפוך להיות מאורע עיצובי בנוסף להיותו חג דתי, אך כמו שנראה בארצנו, זה לא יקרה, ועל כך אני מבכה. לא על אמונות הכריסמס.

גילי אמר/ה...

אני ממליצה גם על חלונות הראווה של אנת'רופולוג'י ןבכלל על החנות המדהימה. בפעם הבאה בלונדון אל תוותרי על ביקור בסניף החדש שלהם ברחוב ריג'נט.

יש איזה שתי תמונות משם בבלוג שלי
http://workingclassfashion.blogspot.com/2009/10/blog-post_29.html

ועוד הרבה בבלוג השווה של דיסני-רולר-גירל
http://disneyrollergirl.blogspot.com/2009/10/canape-watch-at-anthropologie.html

boiler אמר/ה...

נראה מהמם,
באסה עם החלונות ראווה בארץ, חוץ מזארה ומנגו שרק אצלהם אנחנו יכולים להגיד שלפעמים אנחנו נהנים לעמוד ולהסתכל אף אחד לא באמת עושה משהו ראוי..

התחום בארץ לא ממש מפותח, בקושי יש אנשים שעוסקים בזה ועינין היצוג של אותם אנשים גם בחיתולים וחבל!

עוד חבל אחד זה שהתמונות שהעלת קטנות, היינו שמחים לבחון כל פרט ופרט גם בגדול יותר:)

יש את האתר הזה:
http://www.vetrinas.com/
שכרגע לא עובד אבל הוא נותן הצצה לכל מיני חלונות ראווה מכל העולם שמשתמים מצלמים ומעלים, רעיון דיי מגניב של בחורה ישראלית.

boiler אמר/ה...

נראה מהמם,
באסה עם החלונות ראווה בארץ, חוץ מזארה ומנגו שרק אצלהם אנחנו יכולים להגיד שלפעמים אנחנו נהנים לעמוד ולהסתכל אף אחד לא באמת עושה משהו ראוי..

התחום בארץ לא ממש מפותח, בקושי יש אנשים שעוסקים בזה ועינין היצוג של אותם אנשים גם בחיתולים וחבל!

עוד חבל אחד זה שהתמונות שהעלת קטנות, היינו שמחים לבחון כל פרט ופרט גם בגדול יותר:)

יש את האתר הזה:
http://www.vetrinas.com/
שכרגע לא עובד אבל הוא נותן הצצה לכל מיני חלונות ראווה מכל העולם שמשתמים מצלמים ומעלים, רעיון דיי מגניב של בחורה ישראלית.

DesignBreak אמר/ה...

היי
אני נהנת לטעום כל פעם מחדש את חלונות הראווה בניו יורק דרך הבלוג
http://adesignaffair.blogspot.com/
מקווה שגם אתם תהנו

נעלולה אמר/ה...

מכירה את האתר הזה?
http://www.japandesign.ne.jp/HTM/REPORT/SW/?
יפן תמיד מדהימה בקטעים האלה. כזו השקעה, כזו קפדנות. עוצר נשימה.

פטיט לולו והרפתקאותיה בעולם האופנה אמר/ה...

תודה על כל הלינקים!!!
ויפן אכן תמיד עוצרת נשימה בנוגע לסדר, ופרטים קטנים!

DesignBreak אמר/ה...

נתקלתי בתמונות ו... נזכרתי בך
http://newyork.timeout.com/articles/holidays-in-nyc/69023/holiday-and-christmas-windows-in-new-york-city
תהני