"אני-לא-לובשת-כלום-אבל-יש-לי-טקסטורה-מהממת!"

שבוע הקוטור הלך חלף לו, ואיתו תצוגות הקוטור לשנת מיתון זו. היות ולא התלהבתי עד עמקי נשמתי מאף קולקציה שלמה, כלומר אף קולקציה שלמה לא גרמה לי להחסיר את אותה פעימת לב שאוהבי אופנה כל כך אוהבים להחסיר (עיינו ערך גוטייה-קוטור-קיץ) החלטתי להביא לכם טרנד ספציפי שמאוד אהבתי וראיתי במבחר קולקציות. (אגב גם מאוד פשוט להכנה – אם אני לא אהיה עצלנית מידי זה אולי עוד יקרה...) מראה ה – "אני לא לובשת כלום אבל יש לי טקסטורה מהממת". בשלב זה אתם בטח שואלים את עצמכם על מה אני מדברת. ובכן, הדבר הראשון שאני חשבתי עליו כשראיתי את הטרנד הזה, הוא בגדי גוף של מחליקים על הקרח. אותם בגדי גוף שגורמים לאשליה שכתפי המחליקה וידיה חשופות אך בעצם הן לא, ובדרך כלל הן אפילו מכוסות אבני סוורובסקי למיניהן ומנצנצות עם כל סיבוב, קפיצה והחלקה. בשלב הזה, כל מי שעדיין לא הבין על מה אני מדברת יסתכל על התמונה ויגיד לעצמו – "אההההה.... אוקיי, הבנתי מה היא רוצה ממני" מתוך התצוגה של שאנל:

בגד גוף בצבע "Nude", עליו תפורים אבנים, ניטים, מבחר פייטים במגוון צורות. לאגרפלד לשאנל נותן כאן את נקודת המבט שלו. הוא בוחר "לצייר" את חזה של הדוגמנית מאותם אלמנטים ובעצם משטיח את הדוגמנית לדמות דו מימדית. עליה הוא כורח את הבדים דמויי הטוגות. התוצאה המתקבלת הינה על גבול הפסל. משחק מעניין בין דו מימד לתלת מימד, בין נפילת הבד לבין הצמדתו בחוזקה לגוף. בין צבע המערכת ה"עירום" לבין האיפור הקונטרסטי.

לקרואה בוחר להגיש לנו טרנד זה בתור שכבת בסיס דקה וציורית מתחת לז'קט מפוסל:

גם כאן ישנו משחק בין הדו מימד לתלת מימד. שכבת בסיס זו מהווה גם עניין נוסף ברמה הטקסטואלית. ז'קט פיסולי זה עשוי בד ברוקאד (בד עשיר מאוד בעיטורים) בגווני שחור על שחור. לקרואה בעצם "שותל" את דוגמת הברוקאד על גבי החולצה הדקיקה הכמעט שקופה ומגיש לנו מערכת מאוד מתוחכמת ברמה הטקסטואלית. אם בעבר לקרואה היה מלך בשילובי הבדים יחד עם הצבעים יחד עם הטקסטורות יחד עם האביזרים יחד עם הכובעים אז במערכת זו הוא תמצת את כל מה שהוא טוב בו לכדי מערכת הרמונית ומעניינת יותר ויותר ככל שמתבוננים בה וחוקרים אותה לעומק.

בבית ז'יבנשי מדגימים לנו כיצד לשלב טרנד זה מתחת לאוברולים הכל כך אופנתיים:

האפקט המתקבל כאן הוא כמעט כמו סוג של קעקוע שבטי. ז'יבנשי מציגים לנו בעצם סוג של ציור גוף בעזרת בדים ואביזרים. הקונטרסט בין האדום-דם לבין הלבן הבוהק של האוברול מבליט האחד את השני. נוצרת לנו כאן דמות שבטית במובן הכי עדכני וטוב שיש.

אצל גוטייה לא טרחו אפילו להוסיף על העירום דבר והשאירו את צבע העור אשליה עירומה לחלוטין.

שימו לב לכפפות החצויות. חציין שחור וחציין צבע גוף. קארל לאדרפלד עיצב גרביונים כאלה לא מזמן לשאנל, גוטייה ממשיך את הקו ומעלה אותו לגפיים העליונות.

אצל ולנטינו לקחו את האפקט הז והלכו איתו עד הסוף. מהשמלות עד האביזרים:

הוא משחק משחקי תחרה, שקיפות, אטימות, תלת מימד, דו מימד. רגע אחד הוא מתייחס לגוף ועוטף אותו ב"קעקועי הגוף" ורגע אחד מתעלם ממנו וזורק אותן החוצה. הוא יוצא מהכתפיים ועולה לעיניים, ממשיך למצח ומתפרץ מהשיער. התחרה הזו היא כמעט כמו ישות בפני עצמה שאי אפשר לדעת לאן תגיע.

יש לי הרגשה שהצוות היחסית חדש של ולנטינו יכל להגיע הרבה יותר רחוק אם רק היו ממשיכים ודוחפים הלאה, ויכלה להיות לנו את אותה קולקציה מפעימה. אבל הם בחרו בחירות מאוד בטוחות ומיקמו את ישות התחרה במקומות הצפויים מראש. ישנן כמה שמלות מדהימות בקולקציה. אחת מהן היא השמלה הזו:

אשר לדעתי היא אחת השמלות היפות שנראו על המסלולים. אך גם היא, קצת עצורה. היא מסתיימת בצורה מאוד חדה וכבדה, לדעתי מינון התחרה- נוצות בחלק העליון של השמלה הוא מושלם וחבל שלא המשיכו איתו גם לחלק התחתון אשר קיבל טיפול כבד ומסיבי יותר. מעניין היה לראות את השמלה הזו בתור אוברול. אני מאמינה שהיה נוצר פריט נחשק ביותר.

בנימה אופטימית זו, נותר רק להגיד,

הבו לי את חודש האופנה למען אראה עוד בגדים יפים שידי קצרה מלהשיג!