מרכוס טרמונטו (Marcus Tremonto), הוא אחד מאותם יוצרים שנעים על הגבול שבין אמן ופסל לבין מעצב תעשייתי. אין ספק שהוא מעצב-אמן. (וגם בעל חוש הומור לא קטן. נקודת בונוס רצינית)
מרכוס, בן לאב צייר, התחיל את קריירת היצירה שלו במקום שונה לחלוטין מרוב האמנים והמעצבים.
הוא בעל תואר במתמטיקה אנליטית.
וגם פיזיקה מכאנית.
הוא עבד בתור מהנדס.
בשלב הזה הוא החליט ללמוד אומנות וכיום הוא מחזיק באוסף התארים שלו, לצד התארים הריאליים, גם תואר באומנות.
הוא החל ליצור ולפסל אך מהר מאוד השתעמם מצורות וחומרי הפיסול הקונבנציונליים.
הרקע המדעי שלו הוביל אותו להתעניין ולפסל בחומרים המתקדמים טכנולוגית ותורמים לו פונקציונלית.
טרמונטו, היוצר בדירת סטודיו קטנה בניו יורק בעלת מעט מאוד חלונות, החל להתעניין ולהתנסות בחומרים המפיצים אור.
בנוסף להתנסות החומרית שלו, ובגלל החלל הקטן של הסטודיו שלו, ניסה טרמונטו ליצור אשליה של מרחב ותאורה, אותם אלמנטים שהיו כה חסרים לו במרחב האישי שלו.
כך הוא יצר סדרת עבודות מניאון ופרספקס.
התוצאה (בצילומים מעל), פיסול חצי גוף תאורה (בעיצוב ישן ומסורתי) העשוי גופי תאורה אחרים (חדשניים ומודרניים טכנולוגית) והנחתם על גבי פרספקס. ההשתקפות של חצי שנדלייר על הפרספקס יוצרת שנדלייר שלם, אשר באופן אוטומטי גם יוצר עומק בעבודה ואשליה של מרחב גדול יותר. משחקי הניגודים המתקבלים מיצירה זו מהווים את השיח האומנותי סביבה. (חצי-שלם, אמיתי-אשליה, ישן-חדש, מסורתי-מודרני וכו'...)
לאחר שיצר את סדרת העבודות הנ"ל, המשיך מרכוס לחקור את נושא התאורה והטכנולוגיה.
את העבודות הבאות יצר בעזרת טכנולוגיית "דפי אור".
כמו שציינתי בתחילת הפוסט, למרכוס שלנו יש חוש הומור מפותח.
הוא ממשיך את קו יצירת האור המסורתי מטכנולוגיות חדשות ולוקח אותו צעד אחד קדימה.
הוא יוצר ומפסל נורת חשמל מאותם דפי אור.
לנורה הזו, הוא מגדיל לעשות ואף נותן לה צורה מפוקסלת. אולי להראות לנו עד כמה נורה היא דבר מיושן.
מיושן כל כך שאם הייתה לה מקבילה ממוחשבת היא הייתה כל כך מפגרת טכנולוגית עד שלא היה ניתן לראותה במצב רגיל אלא בפיקסלים. גדולים ומיושנים. כמעט כמו ב"דיגר".
הפרופורציות של הנורה הזו מדהימות אותי.כשראיתי את עבודת הנורה הזו לראשונה חשבתי שהוא יצר אותה בגודל 1:1, לנורה רגילה.
אך הוא בוחר להגדיל אותה ולתת לה עוד אלמנט עיצובי המכניס אותה אל תוך דיון האמיתי/ממוחשב, אשליה/מציאות, ישן/חדש שהוא כל כך אוהב לעורר.
עבודה נוספת שלו על אותם "דפי אור". גם כאן, הוא ממשיך את צורת הנורה, אבל מעניק לה תחכום. מוציא אותה מהדו מימד שהיא הייתה בו עד עכשיו (בעבודותיו), מוציא אותה מהמסורתיות ומהעיצוב הישן נושן שלה ומעניק לה מודרניות, מינימליזם, ועיצוב חדש ומעורר השראה.
יצירה נוספת בסידרה זו היא גוף התאורה הבא:
כאן נכנס אל דיון הניגודים גם החושך/אור, פונקציונליות/קישוטיות, שחור/לבן.
אין ספק שכמות הניגודים שמצויה בעבודותיו יכולה לעורר דיונים ארוכים על משמעות העבודות, על הביקורת שהן מטיחות בחברה, על הפן האסתטי כנגד הפן הפונקציונלי (לגמרי לא סותר אצלו!!) ועוד ועוד.
אבל לפעמים אני פשוט אוהבת לראות דברים שמעוררים בי השראה. בלי להתווכח. בלי לעורר דיון מעמיק מידי (חוץ מאשר עם עצמי, אבל זה לגיטימי). בלי לטחון אותם. פשוט לנסות ולהשאיר אותם כמה שיותר טהורים. תמימים. יפים. מעוררי חיוך. אסתטיים. מעוצבים. יצירות שגורמות לי להעריך את האמן אפילו מבלי לדעת עליו כלום.
3 תגובות:
מקסים!! אהבתי במיוחד את גוף התאורה שבתמונה השניה
את יודעת לולו, או שמא מותר לי לקרוא לך טל, אני מאוד נהנית לקרוא את הפוסטים שלך כי אני מרגישה שהם ניגשים לנושא האופנה מכיוון שלא רבים (במיוחד לא בלוגים רבים) ניגשים אליו. וכמובן כל פוסט כל כך לא צפוי.
אם ניקח לרגע את גופי התאורה האלה, או יותר נכון יצירות האמנות המאירות האלו, אפשר לקחת את זה במחיר פנים, כמו שאמרת, נותן השראה כי זה נותן השראה ובלי לשאול יותר מדי שאלות, ואפשר גם לשאול כמה שאלות ובקלות להגיע לקלות הבלתי נסבלת של החידוש באמנות, ובאופנה כמובן.
דנה יקרה,
בוודאי שמותר לך לקרוא לי טל :)
התגובה שלך מאוד החמיאה לי, וממש שמחתי לקרוא אותה! המון המון תודה על כך.
אני מאמינה בכל ליבי שחלק גדול מאופנה והעיסוק באופנה צריך להגיע ממקום של אומנות, עיצוב ומעל לכל, סקרנות. ללא יצר סקרנות והרצון לדעת כמה שיותר על כמה שיותר נושאים, אני לא מאמינה שניתן ליצור אומנות (ובכללה אופנה) או לבקר אותה באמת, ממקום מבין.
אני מקווה ומנסה להעביר ולתרום ולו במעט למי שרוצה לראות טיפה יותר :)
תודה דנה.
באמת ריגשת אותי :)
הוסף רשומת תגובה