יום שבת, 24 באוקטובר 2009

מופע שנות השישים

חזרתי לארץ החמה. נסיעת עבודה שנמתחה קצת לשיטוט תרבותי מהיר הסתיימה. הטיסה נחתה. חזרתי לשגרה... ובכן. לאחר שלושה חודשי התמחות בלונדון בקיץ שעבר, בהם חרשתי מוזיאונים, ביקרתי בגלריות וראיתי בגדול כמעט את כל התערוכות הקבועות של המוזיאונים הגדולים, הנסיעה הפעם הוקדשה לתערוכות מתחלפות. כאלה שלא יהיו שם עוד חצי שנה, וגם לא היו שם לפני חצי שנה. זכיתי לראות כמה. בינהן התערוכה הזו, בגלריית הפורטרטים הלאומית (National Portrait Gallery ). "מהביטלס עד בואי. הסיקסטיז נחשפות" - תערוכת צילומים של ההתפתחות המוסיקלית של שנות השישים. כולל צילומים של הרולינג סטונז, ג'ימי הנדריקס, בוב דילן, פינק פלויד וכו'... אחת התערוכות הכיפיות שיצא לי לראות. אין ספק שזוהי תערוכה קלילה ביותר. כזו שמלווה במוסיקה כיפית ומציגה צילומים הנעים בתחילת הסיקסטיז בשחור לבן עד סוף הסיקסטיז אז כבר הצבע נכס לפריימים. מתוך כל הצילומים (ויש שם צילומים מדהימים של הבילטס, כולל קטעי עיתונות משעשעים ביותר שעמדתי לקרוא וגיחכתי לעצמי בעוד אנגליות מבוגרות מתנהגות כמו נערות סביבי, מצחקקות ומעלות זכרונות!!) דווקא הצילום הזה תפס את עיני. זהו צילום משנת 1965, של הדוגמנית ג'אנט עם לא אחר מאשר דיוויד בואי הקטן!
מעבר לזה שדיוויד בואי נראה כמו ילדונת קצוצת שיער (מישהו אמר צ'ארס ולא קיבל? Charles Guislain )
היו אלה המגפיים שגרמו לי לעצור מול הצילום.
(ואם בסיקסטיז עסקינן ומגפיים העלנו, לא ניתן להתעלם מהשיר הזה של ננסי סינטרה מ-66'...)
אין ספק שאנחנו נמצאים בעידן אופנתי קשה.
בעוד בעשורים עברו המציאו גזרות, הרעידו את העולם מבחינה אופנתית, הצהירו הצהרות בעזרת בגדים, כיום אני לא חושבת שנשאר מה להמציא באופנה.
אני מאמינה שהתפתחות האופנה בשנים הבאות תגיע מבחינה טכנולוגית. פיתוח בדים וטקסטיל (עיין ערך התצוגה של אלכסנדר מקווין ) יוביל את האופנה במקום פיתוח גזרות וצלליות.
הרי הטרנדים האחרונים היו חזרה של טרנדים משנים קודמות.
האייטיז הקשה מהעונה הקודמת.
הניינטיז מהעונה הנוכחית.
כמובן שאפשר לחזור לסבנטיז ולהזכר במכנסי הפדלפון שעד לא מזמן כולנו עוד לבשנו.
או בסיקסטיז עם חזרתו המאסיבית של המיני.
בכל מקרה.
הנקודה שלי היא שבגזרת האופנה כבר הרבה שנים שלא רואים שום דבר חדש.
ובנתיים אנחנו כולנו מתנחמים באביזרים ואקססוריז שמנסים להרעיד את העולם ולפעמים אפילו מצליחים (עיין ערך התצוגה של אלכסנדר מקווין )...
וגם כאן.
בגזרת האביזרים, יש מחזור.
לפעמים אנחנו יודעים את המקור.
לפעמים לא.
הצילום הזה נהיה כל כך עכשוי כשמסתכלים על מגפיה של ג'אנט.
(מודה שבצילום כאן זה נראה פחות טוב לעומת הצילום האמיתי)
מגפיים לבנות, המגיעות עד השוק.
עם פיפ טואז. האצבעות שלה בחוץ.
לחלוטין האופנה ששולטת כבר כמה עונות ומשגעת כמה קורבנות נעליים (מישהו אמר ג'יין ולא קיבל? )
ובכן. מסתבר שזה רטרו סיקסטיז במובן הכי טהור שלו.
תודו שלא ידעתם.
ואיך אפשר להזכיר את בואי ולא להתייחס למוסיקה שלו??
קבלו את הקליפ המקורי לסינגל שלו שפרץ את דרכו "Space Oddity" מ-69'.
שימו לב לפירוטכניקה והפעלולים של שנות השישי. הורס.
התמונה שסגרה את התערוכה ופתחה בעצם את העשור הבא (שלא הוצג למרבה הצער...) מראה את תחילת השגעונו של בואי.
ושל כל העולם...

מכאן.

6 תגובות:

the purple toe אמר/ה...

וולקאם הום בייבי!

מי את חושבת המקבילה הישראלית לדויד בוי?

לובה אמר/ה...

שמחה שחזרת מחו"ל, ועוד עם כמה תובנות חדשות.
התערוכה שביקרת בה נשמעת ממש כיפית ולגבי האופנה- אין מה לומר, את צודקת. כבר תקופה ארוכה מדי שממחזרים טרנדים מעבר ומזל שיש אחד בשם אלכסנדר מקווין כדי להזכיר לנו למה לעזאזל אנחנו כ"כ אובססיביות לגבי בגדים.

טושיק אמר/ה...

כתוב מקסים! התמונות והקישורים מגניבים!!! נהנתי מכל רגע ובעודי כותבת מילים אלו חיוך עודנו מרוח על פניי :)...בקיצור - אהבתי!

עפר אמר/ה...

קשה להאמין שיכולתי להשתוקק לנסוע ללונדון עוד יותר ממה שאני משתוקקת, אבל את הצלחת לגרום לזה. התערוכה נראית מרתקת, יש לך מושג עד מתי היא מציגה?

פטיט לולו והרפתקאותיה בעולם האופנה אמר/ה...

בהן יקרה תודה רבה!!
מקבילה ישראלית לבואי?
המממ, לא בטוחה שיש חיה כזאת בשפה העברית... הצעות?
לובה - צודקת. למרות שגם מקווין לא מראה לנו את אובססית הבגדים, אלא לפי דעתי את אובססית האקססוריז.
טושיק - תודה!! :)
עפר - בוודאי! היא מציגה עד סוף ינואר. תהני! :)

sefi אמר/ה...

כתבת חמוד מאוד וזו נשמעת לי תערוכה מקסימה ,חבל שהנסיעה הבאה שלי לא תהיה לשם. או אולי לא חבל... דיוויד בואי היה פשוט מהמם בצעירותו.