לו הייתי חתול אביב קיץ 2010.

במהלך חודש האופנה אני מרגישה כמו חתול ליד מפעל ייצור השמנת.

לא הקערה הקטנה, לא המיכל, המפעל כולו.

מסתכלת בתענוג, טועמת בעיניים, מתלקקת אל מול השפע הנהדר הזה.

והיום, הרגשתי כמו חתול מבסוט ביותר.

כזה שקיבל גם המון שמנת וגם קצת בשר פילה מובחר.

התצוגה של איב סאן לורן (למעט כמה דגמים עם הדפסים לא ברורים של תותים ודובדבנים), הייתה מדהימה בנקיון שלה.

ואני מניחה שכבר הספקתם להבחין, ואם לא, הנה אני מודה, אני אוהבת נקיון.

פשטות.

נזיריות.

מינימום.

שהוא מקסימום.

היכולת ליצור בכמה קוים פשוטים, עולם ומלואו.

אולי בגלל זה אני גם נהנת יותר להסתכל על סקיצות של ציורים, יותר מאשר על הציורים הסופיים עצמם.

משהו בפשטות של הקו, בזרימה שלו, מרגיש לי אחר, מרגיש אישי יותר.

מרגיש לי מתלהב פחות, שקול יותר.

כבר אמרתי ואני מרשה לעצמי לחזור על זה.

Less is More.

וכך, אפילו מהצילומים שהעלתי לבלוג, אני מתקשה להחליט ממה להתחיל.

איב סאן לורן אביב קיץ 2010.

קבלו אותו.

צלליות ה"קוקון" (גולם בעברית, אבל נשמע כל כך הרבה פחות טוב, לכן, עמכם סליחה, אך אדבוק בשם הלועזי של הצורה). אחת מצלליות החורף (מחפשת מעיל כזה, אנא צרו קשר אם ראיתם אחד) שעדיין לא ראיתי מספיק מהן, ממשיכות את סאן לורן גם לקיץ. אני אישית מרוצה מאוד. זו כזו צללית נוחה. לא צריך להכניס את הבטן. כאן מגיעה בשתי פרשנויות. הראשונה שמלה/טוניקה לבנה, השניה מעיל/ז'קט מדהים. הצבע הטבעי שלו עם הברק העדין. הניגוד הבולט בצבע סיומת המכפלת שלו. כביכול שילוב בלתי הגיוני בין שחור לחול. אבל זו הוכחה ניצחת לכך שזה עובד. כמובן שהפרופורציה של מעיל הקוקון האובר סייזד, עם המכנסיים הקצרים נראה נהדר יחד. הוא מעלה ומקליל את הז'קט ומנגד תורם למורכבות ותחכום המערכת כולה. העובדה שאין לו כפתורים בולטים או רוכסנים, והסגירה שלו (בהנחה שהוא נסגר בכלל) מוסתרת, רק תורמת לשלמות של הפריט הזה.

בצמד הזה אפשר לראות את היופי של הפשטות והתחכום שסטפאנו פילאטי מעצב לבית סאן לורן. השילוב של מכנס קצר ושרוול ארוך הוא אחד השילובים הנכונים לקיץ הבא, היות ולנו אין ממש חורף, אפשר לאמץ מראה זה בשילוב גרבונים מגניבים ומגפון/סנדל גם בחודשים הקרובים. כמובן שאפשר לשחק עם צבעים וטקסטורות למכביר. מעבר לזה, דרך הסגירה של שתי עליוניות אלו בעיני הוא אחד הפרטים היפים בתצוגה. הרצועה והאבזם המחברים בעליונית השחורה, את שני השרוולים, גורמים לפריט כל כך פשוט לההפך לפריט כל כך מושך ונחשק! גם בעליונית האדומה האופן שהצד הימני נכרח ונסגר סביב הצוואר פשוט כל כך ועם זאת, נהדר כל כך.

שחור לבן. הצמד הקלאסי בשתי פרשנויות שונות כל כך אבל דומות כל כך. במערכת הימנית אני רואה את הגרסה העדינה והלבישה יותר (הממממ ז'קט לבן מדהים. המממממ) של המערכת השמאלית. ולמראה הצווארון השמאלי העומד, הסגור, החונק, הפתוח, הנשי, העוצמתי, אני נאלמת דום.

מערכת נוספת שמדגישה את כמות היש באין היא המערכת הזו, שבכמה קוים פשוטים ועדינים מצליחה לתת מראה כל כך שיקי, כל כך לא מתאמץ, כל כך מחמיא, כל כך נשי והכי חשוב - נוח. הצמידים בתמונה הימנית לקוחים מתוך מערכת אחרת בתצוגה. אני הייתי בוחרת לשלב אותם יחד עם המערכת האפורה הזו. ליצוא את הסיומת המתכתית למערכת האפורה המדהימה הזו.

וזו. ללא ספק המערכת שהכי אהבתי בקולקציה.

הייתי רוצה שזו תהיה שמלה. לצערי זו חצאית וחולצה. לא נורא. אפשר לחיות גם עם זה. המחשוף גולף שנראה כמו צעיפון קשור על הצוואר בנונשלנט, יחד עם הקפלולים מסביב שנראים כמו שמש סביב עצמות הבריח של הדוגמנית, הוא לא פחות ממושלם. הצבעים. הצורה. השילוב. השרוולים. האורך. החגורה הדקה. האיפור (למרות שחלאס! לגמרי מיצינו את עניין חוסר הגבות.), הריסים, השיער, אפילו הסנדלים לא הורסים לי את השמלה (כנראה שהחלטתי שהיא שמלה וזהו.) הזו. היא פשוט כל כך פשוטה, וכל כך מורכבת.

אחרי שליקקתי את האצבעות שנדבקו לי מממתק האיב סאן לורן הזה, התפנתי להמשיך ולבחון עוד כמה קולקציות.

פתחתי את הקולקציה של ג'יבנשי.

שחור לבן כבר אמרנו?

ואני שואלת אתכם.

אחרי תמונת פתיחה כזו. יש למישהו משהו להגיד חוץ מ - "אני לגמרי חייבת ז'קט מפוספס."??

הגזרה של המכנס, החולצה, הז'קט, הנעליים. הכל משתלב לכדי מערכת לבוש מושלמת על טהרת השחור לבן.

וזה ממשיך. (שימו לב לנעליים למטה עם החרטום הלבן, תשוקה.)

וממשיך

המשך הקולקציה שריקארדו טישי רקח לבית זיבנשי מרגשת כמעט כמו הפתיחה שלה. אבל ביננו. על הדגמים הללו קשה להתעלות. אח. צמרמורת עונג.