נעליים כבניינים

"ארכיטקטים בונים עכשיו את שמם כמותג. זה יעיל לתעשיה ששמות אלו יהיו שגורים בפיה כמו כוכבי קולנוע. אנשי אומנות טהורים (Purists) בוודאי מוטרדים ומזועזעים מהעובדה שאני מעצב נעליים, אבל אני לא יודע למה. אנחנו חוזרים למודל היצירה של הרנסנס, אז אמן עבד ויצר על פני כל תחומי האומנות והעיצוב" - פרנק גרי (ארכיטקט). את הנעליים הללו עיצב גרי כחלק מקולקצית החורף ל-2009 של מותג הנעליים הצרפתי J.M. Weston. המותג, הידוע בנעלי העור האיכותיות שלו, מקפיד על יצור הנעליים מהחומרים המובחרים והמשובחים ביותר, תוך שמירה על מסורות יצור ישנות. היצור של הנעליים נעשה ביד, ונשען על דרכי ריקוע תפירה ובניה של הנעל אשר למד מייסד המותג Eugene Blanchard לפני כמאה שנים. כחלק מקולקצית הסתיו/חורף 2009 שלהם, ביקשו בווסטון מחמישה מעצבים ואמנים מתחומים שונים לעצב להם נעליים, בינהם פרנק גרי. גרי, הידוע והמפורסם כאחד האדרכלים הבולטים במאה ה-20, הוא יהודי אמריקאי. הוא היגר לקליפורניה מקנדה ב-46'. משנות השבעים עובד גרי כאדריכל ומוכר כאחד הארכיטקטים שהובילו את זרם הדה-קונסטרקטיביזם (המנסה לבצע מניפולציות בצורה ובחלל וליצור מערכת של חללים וצורות בניה ששוברות את המוסכמות האדריכליות שהיו קיימות עד אז) המפורסם מבנייניו הוא מוזיאון הגוגנהיים בבילבאו אשר נחשב אחד המבנים החשובים בתולדות האדריכלות של המאה ה-20. גרי, כפי שהוא מעיד על עצמו, הוא מסוג המעצבים שלא מגבילים את עצמם לסוג אחד של עיצוב. הרצון להתקדם ולחקור מקומות חדשים מניע אותו ואין זו הפעם הראשונה שגרי יוצא מבועת הנוחות של הארכיטקטורה שם בנה את שמו, ומתנסה בעולמות עיצוביים חדשים. בעברו אף עיצב קולקצית תכשיטים למותג העל-זמני טיפני'ס. אין ספק כי היציאה מהנישה שבנתה את שמך אל מקומות אחרים מלווה באומץ רב לצד הרצון התמידי להתפתח. רצון זה, לפי דעתי הוא אחד המדדים לאמן, יוצר ומעצב שאופקיו פתוחים (ללא ספק תכונה שלפי דעתי נדרשת אם ברצונך להיות מעצב טוב) ובאמתחתו ידע ומוטיבציה להגיע ולהתנסות בתחומים לצד חומרים שלא נמצאים במגירתו באופן תמידי. העיתוב הזה של גרי לנעלי גברים (כה חבל... גם אני רוצה זוג), הוא אחד מהעיצובים היפים שראיתי לאחרונה. הניחוח הוינטאג'י המובהק שנודף מהן, לצד החרטום הקרוב למושלמות, השילוב של נעליים ויקטוראיניות עם נעלי הג'אז של תחילת המאה לא מותרים ספק באשר ליעדן של הנעליים הללו - עטופות בנייר משי מחכות לרגלי הדנדי שינעל אותן. אותו גבר בעל חוש טעם משובח שיודע להרכיב מראה מדויק כל כך. נעליים כאלו פשוט לא ניתן להשליך על עצמך ולצאת מהבית. הן זקוקות לכבוד שמגיע להן. ללא ספק.

"אין צורך לעשות הבדלה בין תחומי העיצוב. נעליים הן מאוד ארכיטקטוניות והיו כך מאז ומעולם. עכשיו, יותר מתמיד ישנן נעליים שמתפתחות להיות בניינים" - פרנק גרי.

שאר הנעליים בפרויקט:

כל התמונות לקוחות מכאן.