‏הצגת רשומות עם תוויות פנטזיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פנטזיה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

בוקר טוב עולם

טוב.
הכל התחיל כאן:
.well
.it all started here
זה חלון הראווה של "Repetto" בפריז.
שמעבר לבגדי וציוד ריקוד, יש להם נעליים שידועות בנוחות שלהן בכל העולם.
מאז ומתמיד אהבתי בלט.
אני בטוחה שיש לזה קשר הדוק לזה שגדלתי כמעט ורק עם מוסיקה קלאסית בבית.
ובתור ילדות.
כשההורים שלי היו לוקחים אותנו לקונצרטים, בדרך כלל היינו נרדמות.
מצד שני.
בלט.
אין ספק שלבלט יש חלק לא קטן בזכרונות הילדות הטובים שלי.
המוסיקה, הצבעים, התפאורה, התנועה, הקפיצות וכמות הטול הורוד והלבן שיש שם.
מספיקה למלא ילדה קטנה בכמות לא הגיונית של פנטזיות עד הפעם הבאה.
אגם הברבורים היה תמיד הבלט המועדף עלי.
אני לא בטוחה שהוא אי פעם ימאס עלי.
הוא השיא של כל האגדות.
של כל הפנטזיות.
והכל בתוך ענן של טוטו-אים.
מתוך אגם הברבורים המקורי, בביצוע של הבולשוי:
The window display above, is the curent visual merchandising of "repetto" store in Paris
Although it is a shop that professionalize in dance clothes and accessories, "repetto" is also known for it's comfort yet feminine and amazing shoes.
I always liked ballet.
I guess it has something to do with the fact that as a child i was raised at a home were classic music was the main tune.
Contrary to the times that as kids my sister and me were taken to classical music concerts,
at the ballet we never fell asleep...
the music, the colors, the movement, the set and the amount of pink and white tulle at the scene.
no wonder some of my best childhood memories contain the ballet.
Swan lake was always my favorite.
its the ultimate of all fairy tails.
its the greatest of all fantasy.
all wrapped up in tulle.
lots and lots of tulle.
from the original Swan Lake ballet preformed by the Bolshoi:
זמן עבר.
שנים חלפו.
האהבה לבלט לא חלפה.
האהבה לאגם הברבורים לא השתנתה.
מצד שני, אגם הברבורים דווקא קצת כן.
בשנת 95' יצר הכראוגרף הבריטי מת'יו בורן (Matthew Bourne) גרסה משלו לצלילים של צ'יקובסקי.
מושפע מהריקוד המודרני אבל מחויב לקלאסיקה, יצר מת'יו גרסה משלו לבלט אשר מבוססת על הסיפור המקורי, אך לוקחת אותו הרחק.
סיפרורו של מת'יו, בקצרה, מתאר את חייו של נסיך עם אמא קרה שלא נותנת לו מספיק אהבה, ועולם המלכות הבריטי, הרשמי, המאופק, חסר הייחודיות והמגביל. הברבור שמופיע בתחילה בחלומו מסמל את החופש והרצון ביכולת לבחירה חופשית. כמובן שמאוחר יותר הוא פוגש את אותו ברבור ומשם ההמשך כולל מוות, טיפול פסיכולוגי, סמים ותהיות לגבי הנטיות המיניות שלו.
אה.
והברבורים הם גברים.
על התפאורה ועיצוב התלבושות לז ברות'רסטון (Lez Brotherston)
Time flew by.
And my love for ballet didn't fade.
The love for Swan Lake didn't change.
But.
The Swan Lake did change.
a bit.
The year 1995.
Matthew Bourne sets on the stage his version of the famous ballet.
Inspired my modern dance, yet, obligated to the classic music by Tchaikovsky.
created Broune a bit of different Swan Lake.
his version has a new plot, following the old one by outlines only.
His story revolves around a young price with a cold not-too-much-loving queen mother. as he grows up his royal life and obligations start to take over and he pretty much hates it...
the swan that pops up in his dream represents the freedom the prince desires. he later on meets the swan in person, falls in love, there is death, psychotherapy, drugs and sexuality matters...
oh, and.
the swans are men.
costume and set design by Lez Brotherston.
ואם בפנטזיה עסקינן.
אין כמו טים ווקר.
אין ספק שמספיק דפדוף קל בין דפי הספר שלו להבין שלבחור יש אובססיה קלה עם ברבורים...
לצערי דווקא את התמונה הזו לא מצאתי בספר ולכן אני לא יודעת בדיוק לשייך אותה לשנה/הוצאת ווג.
אני מניחה שזה ווג איטלקי/בריטי.
זה לא מספיק סקסי לצרפתי ויותר מידי אמנותי הומוריסטי לאמריקאי...
And if we are dealing here with fantasy,
who is a better mention than Tim Walker.
there is no doubt the guy likes swans.
likes them very much.
im sorry to say that this specific photo is not in his book that i have.
so i wont be able to detect from which vogue it came from.
my guess will be the British/Italic one.
since this photo shoot isn't "sexy" enough for the French one,
and far too humorist - artistic for the american one...
מתוך ווג איטליה 2008
Vogue Italia 2008
מתוך ווג בריטניה 2004
British Vogue 2004
*לא לשכוח את שמלת הברבור של ביורק בטקס האוסקר ב-2001. כל הביקורות קטלו. אני הייתי מאוהבת.
*Don't forget Bjork's swan dress at the 2001 Oscars. they hated it. i was in love.
ועוד משהו קטן לסיום ממיטב הקלאסיקות הישראליות

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

תמונה שווה אלף סיפורים

לא מזמן נתקלתי בעבודות צילום של בן וואטס. וואטס, נולד בלונדון ב-1967. את לימודיו הוא העביר בסידני אוסטרליה והחל לעבוד שם. את תחילת הקריירה שלו עשה באוסטרליה, שם, החל כעוזר צלם ומהר מאוד כבר עבד בתור פרילאנס וביצע עבודות בשביל "Elle" ו-ווג אוסטרליה. הוא נדד לניו יורק בגלל אהבתו והעניין האדיר שהוא מצא בתתרבות ההיפ-הופ (שהייתה בשלב הזה בתחילתה...) והחל לצלם את תרבות השוליים והרחוב. אני לא ממש זוכרת איך נתקלתי בצילומים שלו, אבל מצאתי את עצמי אחרי כמה שעות עדיין מעבירה ומסתכלת בשקיקה בצילומי הפורטרים המדהימים שלו, בצילומי האופנה הנהדרים (שעיטרו את דפי טובי המגאזינים, בינהם ווג, ווניטי פייר, הארפאר'ז באזאר ועוד...), בצילומי הסלבריטיז הנהדרים ואפילו בצילומי הפרסומות שלו. האתר שלו מאוד נעים ואמנם קצת מציק שאי אפשר לראות את כל התמונות בקטן ולבחור, אך מצד שני, זה גורם לצופה לעבור על כל התמונות אחת אחת בגודל לא רע, ולדפדף עד הסוף, רק בשביל להיות בטוחים שלא הפסדנו כלום בדרך. והדפדוף שווה את זה. אני מוסיפה לפוסט הזה שתי תמונות ששבו את ליבי, ונותנות לכם טעימה קטנטנה מהצילומים המדהימים שלו. הצילום הזה קוטלג תחת פורטרטים, זה מאוד הפתיע אותי, במיוחד בגלל שזה צילום כל כך אופנתי, יש בו אמירה אופנה מאוד עכשווית (דבר שלא אומר בהכרח שהוא צולם כיום, היות ואין תאריכים ליד הצילומים של וואטס, מאוד יכול להיות שצילום זה צולם אי אז בסוף שנות השמונים, עד אמצע שנות התשעים. אתם יכולים לראות כאן הכי בבירור עד כמה אופנת שנות התשעים חזרה, עד כדי כך שאני מתלבטת מתי צולם הצילום הזה), אבל עדין וואטס בחר לקטלג אותו תחת פורטרטים. יש בזה משהו מסקרן. זה ממש דורש לבנות לנערה זו סיפור חיים דמיוני או אפילו סיפור הרפתקאות בעיר הגדולה בכדי להצדיק את הקטלוג הזה. זו אחת היכולות הגדולות שלו בתור צלם, לגרות את הדמיון שלנו, הצופים, ולגרום לנו להרהר, לחשוב ולדמיין מה אומר ומה עומד מאחורי הצילום. איזו אישיות ואילו סיפורים עומדים מאחורי העדשה.
עוד יכולת מדהימה שלו, היא לנתק את מושא הצילום מהזמן ומהעכשיו.
בצילום הזה של אלבר אלבז (ראש העיצוב של לאנוון, ישראלי בוגר שנקר), יש משהו כל כך מנותק וקסום.
מעין מרי פופינס מודרנית, אבל לא סתם מרי פופוינס, אלא המלכה מרי פופינס.
גורם לי לתהות מה הוא יוציא מתיק ההפתעות שלו.
ואכן, כל קולקציה שלו זה ממש כמו הפתעה, ואין לזה סוף. כל עונה אני נפעמת מחדש. ואחרי שיצא לי גם למשש את הבדים, לבחון את התפרים ולראות את הגימורים, אין לי ספק, הוא בנה, הינדס ותפר את התיק של מרי.
(והנה אני מתחילה להסחף בבנית הסיפור מאחור והתפאורה שלי לצילום)

אין לי ספק שלכל אחד מהצופים בצילומיו יהיו סיפורים אחרים לספר לעצמו, ולכל אחד יצא מקבץ אחר שונה בתכלית, אבל זה היופי בצילומים של וואטס. אומרים שתמונה שווה אלף מילים.

במקרה שלו, תמונה שווה אלף סיפורים.

לכו הציצו וראו, מומלץ בחום.

ותודה לד' שעשתה לי חם ונעים בלב.