ג'ון גליאנו מרעיד (שוב) את עולם האופנה

הרוחות ברחבי לונדון סוערות בעקבות התפשטות שמועה על תערוכת רטרוספקטיבה של גליאנו. יש כאלו החושבים שהגיע הזמן שלגליאנו תהיה תערוכה אשר תאגד את יצירותיו לבית האופנה שלו וכראש בית האופנה של דיור, ותקבל את מלוא תשומת הלב נגיד ב, המממ, מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A) המפורסם בתערוכות האופנה שלו. אך מנגד, ישנם אנשים בתעשיה שחושבים שעדיין לא הגיעה העת לכך. יש בעייתיות בבגדיו של גליאנו, וזה לא שאין מספיק עיצובים חלילה, או שאין הם נוצרו באיכות מספיקה להצגה במוזיאון רחמנא ליצלן. הבעיה של הבגדים של גליאנו נעוצה בכך שלא מספיק בגדים נשתמרו באותה איכות מדהימה בה הם נוצרו. בגדיו של גליאנו מוצגים ונראים בהרבה מאוד הפקות אופנה בכל עיתוני האופנה הכי נחשבים בעולם, הם מככבים על שטיחי האוסקר ונראים בנשפי החברה הגבוהה מאוד מאוד מאוד (אלא שאני רק יכולה לחלום עליהם כי אני נמצאת אי שם למטה...), אי לכך המעצב צריך להיות דיי מבסוט מהעובדה שבאמת לובשים (!!!) את שמלותיו. מעבר לזה, הוא כל כך צעיר עדיין! עדיין אין לו אפילו 50! אפשר לחכות כמה שנים עם הרטרוספקטיבה... זה לא כאילו הוא חס וחלילה עומד למות... כוחו עוד במותניו והוא עוד יעצב שנים רבות שמלות שערוריתיות מטורפות ובעיקר פופיות... אבל בלי קשר למתי התערוכה הזו תתקיים. אני שם. לגמרי שם. איפה שזה לא יהיה ברחבי העולם. שם.

מתוך הפקה של הווג הבריטי לפני כמה שנים טובות (נראה לי שב-2003) ששינתה לי את החיים... אליסה בארץ הפלאות עם שמלה בעיצוב גליאנו, וגליאנו עצמו בתור מלכת הלבבות.

אני מצרפת לכם כאן למטה, למי ששכח ולמי שלא קרא אז, את רשמיי הפרטיים מהתצוגה האחרונה שלו לחורף 2009-10.

ג'ון גליאנו אין עליך!

ג'ון גליאנו פאריז חורף 2009-10. יחסי עם ג'ון גליאנו בשנים האחרונות היו יחסי אהבה-שנאה. אני מאמינה שזה בגלל שנקר. בשנה א' קיבלנו פרויקט קבוצתי. הקבוצות היו מחולקות באופן אקראי ולא הכרתי אף אחת מבנות קבוצתי. מיותר לציין כי בקבוצה של ארבע בנות שונות היו ארבעה מוחות עיצוביים שונים לחלוטין. מטרת הפרויקט הייתה להכיר לעומק אחד ממעצבי העל ולעצב דגם בהשראתו. אנחנו קיבלנו את גליאנו. סיוט.

סיוט ברחוב.

סיוט ברחוב אנה פרנק 12.

מאז אני מתייחסת אליו ברגשות מעורבים. הדבר הראשון שאפשר להגיד על גליאנו זה שהוא תמיד נותן "שואו". מבחינתו אופנה זה תיאטרון, זה כיף, זה טירוף. כשאתה מגיע לתצוגה של גליאנו, הסיכוי שדוגמניות קולביות יצעדו בחופזה על המסלול באיפור מינימאלי ושיער שלא ייקח מהבגדים את הפוקוס הוא אפסי. של לומר חסר סיכוי לחלוטין. הדבר השני שאפשר להגיד עליו זה שלא תמיד הבגדים שלו מעודכנים אופנתית. הרבה פעמים הבגדים הם בעיקר בגדי תיאטרון שאפשר לראות באופרה כלשהי או בהקשר מחזאי זה או אחר. גם ההשראות שלו לא תמיד הדבר הבא. נגיד העונה הזו, השראת הקולקציה שלו הייתה רוסיה. Been there. וכבר לפני כמה עונות. אבל אי אפשר לומר שהוא לא עושה את זה טוב! הדבר השלישי והוא מרכז הפינה שלי היום היא העובדה שלא משנה מה, אצל ג'ון גליאנו הבגדים יהיו תמיד מפוצצים בפרטים. רקמות, הדפסים, פייטים, חרוזים, עוד כיס, עוד תפר, עוד שכבה. על הכול תהיה מחשבה. מרמת השערה של הדוגמנית עד רמת הנעל דרך האיפור, השרוול, הצווארון, והתחתון.

אני מביאה לכם כאן דיטיילים מדהימים מהתצוגה שלו:

באופן כללי התצוגה החלה משמלות כבדות יחסית , עברה דרך שמלות מיני והגיעה לשמלות שיפון משי אוריריות שקופות וארוכות.

על המסלול, בהשראת רוסיה ירד שלג. (!!!!!) זהו תצלום תקריב של הדוגמנית מלמעלה. תראו איך הוא מצליח ליצור אוירה כל כך מיוחדת רק דרך צבעי ואופן הנחת האיפור.

דוגמא נוספת לאיפור במהלך התצוגה. גליאנו הוא מלך הדרמה.

איזה יופי!!! כן, זה כל כך עמוס, אבל זה משרה אוירה שמכניסה אותך היישר למזג שגליאנו תכנן. נשית עדינה, אך עדין עוצמתית. מלכת הקרח- הריסים הלבנים, השפתיים הקטנות והוורודות, הכובע (שלי אישית דווקא עושה אסוציאציות תימניות...) . הבניה של הקולקציה של גליאנו לא נעצרת ברמת הבגד אלא מתפרצת לכל עבר. אם יש דבר שאי אפשר לחלוק עליו, זו העובדה שגליאנו הוא טוטאלי.

עוד צורת איפור מהתצוגה. יש לגליאנו כל כך הרבה רעיונות, רוב הפעמים הקולקציה כל כך עמוסה שזה לא יאומן, אבל הוא מכניס את כולם. לדוגמניות אין את אותו איפור בניגוד לרוב התצוגות בהן מהדסות על עקבים דוגמניות שנראות כאילו נלקחו מפס יצור, כאן הוא נותן להן אופי שונה עם כל צללית, אודם וסומק. תראו את הרקמה הנהדרת סביב הצווארון. עם הכפתור שנראה כאילו הונדס בדיוק אל קוטר הרקמה. ואתם יכולים לשמוע את הצלצולים של כל המטבעות שכשהיא זזה? זו ממש תזמורת שלמה על דגם אחד.

איך אפשר שלא להתפעל מרמת הפרטים שהוא נותן עליהם דגש? ואיכשהו בכל הבלגאן האדיר של גליאנו, אם מסתכלים על הקלוז-אפים, הכול נראה כל כך עדין. קשה לא להתפעם גם מהגב.

גליאנו עיצב לתצוגה שלו כיסויי ראש כל כך מיוחדים. הראיתי לכם למעלה כמה דוגמאות יחד עם האיפור והנה עוד כמה. לי זה הזכיר קצת כיפה בוכרית. והרי בסופו של יום יש להם את אותם אבות קדומים לרוסים ולבוכרים לא?

השלג הנופל על הדוגמנית (שצועדת בתוך מבנה סגור...), האיפור הבובתי, הצעיף הרוסי עם הרקמות המוכרות. לפעמים זה נותן לי הרגשה כאילו זה נלקח ממחזה על רוסיה של פעם ולא מתצוגה בפאריז של היום.

הדפס מקסים שהוא חוזר עליו בוריאציות שונות:

אני הרי לא יכולה בלי נעליים, והנעליים שלו פסיכיות כמעט כמו של נינה ריצ'י...

לאור שאלת הקורא הנאמן אני אענה למען הסר ספק: אני מתנצלת אבל הנעליים לא אורטופדיות...

אני מסיימת עם השמלה שסגרה את התצוגה. אכן הבדל עצום בהרגשה בין הדגם העליון לאחרון. אי אפשר להשוות את הקלילות של הדגם הזה לעומת כבדותו של הדגם העליון שפתח את הפוסט. כאן אפשר לראות את הטיפול של גליאנו אפילו בתחתון הנראה מתחת לשמלה, אף הוא מעוטר במדליונים ורעשנים. אני רוצה גם להפנות אתכם למעבר ההדרגתי והעדין ביותר בצבעוניות השמלה. מאפור לשחור-כחלחל (דגרדה). יש בדגם הזה משהו חלומי ואני אפילו יכולה לומר שהוא נראה לי קצת יותר שחרזדה מאשר טטיאנה...