תהייה על ניגודים, או שמא?

לא אחת קיבלתי הרמת גבה ומבט מופתע כשאמרתי לאנשים שאני מטיילת, ולא רק בקניונים של עזריאלי או בשדרות חנויות. אני מגיעה ממשפחה של אנשי אדמה. וככאלו, כשהייתי קטנה יותר, היינו נוסעים לטיולים ברחבי הארץ כמעט כל סוף שבוע. אמנם השנים עברו חלפו, גדלנו כולנו וההזדמנויות לטייל בטבע לאט לאט מתמעטות. אבל עדיין התשוקה לנופים, לאויר הרים ולהליכה הגונה, נשארה בי. אין הרגשה טובה יותר (ולא יעזרו כל קניות הבגדים, וכל קניות הנעליים) מאשר אותה הרגשה של המבט הראשון אחרי מאמץ. אותו מבט שמגלה את כל הנוף שלקראתו הלכת. הנוף וההרגשה ששוים כל טיפת זיעה, כל נפילה וכל צעד מאומץ בדרך. אבל משום מה סטייל וטיול מעולם לא הלכו יד ביד. ובתור בחורה מעודכנת אופנתית, זה לא הגיוני שאעשה צעד אחד אל מחוץ ל"comfort zone" של דיזינגוף-כיכר המדינה. ולמען האמת אני לא כל כך מבינה למה. מה הבעיה לעשות בגדים נוחים למטיילים שיהיו עם קצת זיקה אופנתית? זה ניגוד גמור?? אני לא חושבת. אבל עדיין, אין דבר כזה. מעילי הפליז למטיילים תמיד יהיו חסרי צורה. הדגמ"חים תמיד גדולים מידי וחסרי גזרה (ואני לא מתכוונת שיהיו צמודים חלילה, אלא רק בנויים יותר) דווקא בגזרת החולצות הטרמיות נראית התפתחות קלה, אבל היא עדיין רחוקה שנות אור ממשהו שניתן להגדירו שיקי. לכן, כשראיתי את התמונה הזו, מהתצוגה האחרונה של "Band Of Outsiders" לקיץ 2009/10, אמרתי לעצמי, הנה! מכאן יכולים אנשי עיצוב בגדי המטיילים "לשאוב השראה". שהרי, מה הבעיה של אנשי סנדלי "שורש", לעצב לקולקצית הסנדלים שלהם, סנדלי נוחות גלדיאטורים, מרובי רצועות?? זה עדיין נוח, זה עדיין תופס את הרגל, הסוליה היא אותה סוליה, רק דבר אחד משתנה, מרכיב האופנתיות. כל כך קשה??

התמונה לקוחה מכאן