הבלוגרים כהשראה

כל שנה במהלך שבועות האופנה מעניין לראות איך מיתרגמת אופנת הרחוב לאופנת מסלולי המעצבים.

זה לא סוד שמעצבים רבים שואבים השראה מאופנת הרחוב, אשר בתמורה שואבת השראה מאופנת המסלולים.

בעידן המודרני שאנו חייבם בו, כשהאופנה ודרכי התקשורת כל כך נגישים קלים ומהירים, זה הכרח.

מעצב אופנה שלא מושפע מאופנת הרחוב לא יכול לקרוא לעצמו מעודכן.

אמנם מאז ומתמיד ניסו מעצבי האופנה לפרוץ דרך ולהיות חדשניים, להביא את הבשורה החדשה הם קראו לזה.

אבל כיום, כשהמציאו בערך את כל הגלגלים, ואז גם את הגלגלים הרזרווים, גלגל ההחלפה שבבגאז' ואת גלגלי השיניים, מה שמעצבי האופנה עושים, הוא לשלב. ליצור שילובים בלתי צפויים, גזרות שמבוססות על ערב מבדים פושטים, גזרות של יום יום מבדים של ערב, שילובי בדים, שילובי סגנונות, כמה שיותר בלאגן, יותר טוב.

שילוב של הרחוב ה"נמוך" והמעוצב וה"גבוהה" הוא כבר עניין שבשגרה.

אבל כשהרחוב נכנס לנו לבתים ולמחשב דרך בלוגי צילומי רחוב נהדרים דוגמת ה Sartorialist, Face Hunter, ההולך ברחובות שלנו, ועוד רבים וטובים, נפתח ערוץ השראה חדש לגמרי.

לאקסטרה אפקט של הרחוב שנכנס לבית, מומלץ ללחוץ על Play!

ההבדל המהותי שבין השראת האינטרנט בכלל והבלוגרים בפרט לבין הרחוב, הוא שבשביל לקבל השראה מאופנת רחוב, האופנה עצמה הייתה צריכה להתפשט מספיק ולגרור מספיק אנשים לגל טרנדי אופנתי שיכל להגיע עד החלונות הגבוהים.

בעוד שבעולם הוירטואלי ובבלוגספירה בפרט, יכול אינדבידואל להשפיע ולהגיע אל אותם חלונות, בזכות טעמו האישי, עקשנותו וסגנונו הבולט. מה גם שאם הבלוג שלך מצליח ונצפה על ידי גולשים מכל העולם, הוא מהווה מוקד משיכה ועניין שמעצבי האופנה רוצים לעורר.

וכך, מצאתי את עצמי מסתכלת על התצוגה של טופ-שופ יוניק ואומרת לעצמי,

היי! אני מכירה את זה! (חכו לסוף הבלוג, וגם אתם תגיבו כך)

את "בגדי הכלוב" ראיתי לראשונה אצל Kingdom Of Style, שתי אחיות מהממלכה המאוחדת (הקוראות לעצמן בממלכת הסטייל שלהן, Queen Michelle ו - Queen Marie), בעלות טעם אופנתי שנע בין הביזאר לאוונגרד ל"מה-לעזאזל-היא-לובשת??", עם חוש הומור אנגלי טיפוסי.

לא משעמם לעולם בבלוג שלהן.

מישל, אחת מהאחיות, וזו המרבה להצטלם, בעלת אובססיה קלה לכל מה שגזור ובעל אוריינטציה "כלובית".

אחרי שרכשה את חצאית הכלוב שלה (ואי אפשר להתעלם גם מהבלוג המצוין של סוזי באבל בו היא הוצגה לראשונה, אבל מגיע לה פוסט שלם משלה...) המוצגת כאן על המלכה עצמה:

כן, זו אכן "חצאית".

כן, היא אכן לא מכסה כלום.

כן, היא נראית כמו סקוצ'ים ששיחקו איתם.

לא, אני לא מבינה מה הקטע.

כן, אמרתי לכם שיש לה טעם קצת קשה לעיכול.

המשיכה המלכה וקנתה לעצמה גם שמלת כלוב.

(אני לא מציגה את רכישות המלכה לפי סדר כרונולוגי, אלא כזה שמתאים לפוסט שלי, ואיתה ואתכם הסליחה על כך...)

את האובססיה הקלה שלה כבר הזכרתי כאן, ועל כן, אל לכם לחשוב שכאם עצרה עלמה זו.

היא עיצבה יחד עם מעצבי "The Norwegian Wood" (אותה חברה שייצרה את חצאית הכלוב), שמלת כלוב. ולא סתם שמלת כלוב אלא שמלה שההשראה שעומדת מאחוריה היא מבנה הצלעות, הריאות ועמוד השדרה, אני מביאה לכם כאן שתי מערכות לבוש שמישל היקרה רקחה על בסיס אותה שמלה:

הנה אנחנו מגיעים אל ההקשר המתבקש, תודה שנשארתם כאן עד הלום!

היא המשיכה והצטלמה בטייץ עשוי "פסי כלוב" :

(הסנדלים שלה בתמונה התחתונה כאן עם הטייץ - האם אלו נעליי האובססיה החדשות של עולם הבלוגים?? ראיתי אותן כבר לא מעט בבלוגספירה, או בתמונות או ב - Wish Lists של מיטב בנותינו...)

את עניין טייץ הכלוב והאובססיה הקלה של מישל אני אסיים בהצגת תמונה מתוך הפקת אופנה מגזין אופנה אוסטרי הקרוי "Indie Magazine" שהוד מעלתה סרקה והעלתה לבלוג שלה שרק מדגיש את כל העסק.

מתוך התצוגה של טופשופ יוניק לקיץ 2010:

נראה לי שהבהרתי למה התכוונתי... לא?