חוץ מסתיו יש בחו"ל מנהג שגם הוא עדיין לא ממש תפס בישראל.
להנהיג "נושא".
למשל בחו"ל כשעונת הכריסמס מגיעה וכל הרחובות נצבעים בירוק אדום, כל המוצרים הופכים פתאום לעצי אשוח קטנים, איילים, פתיתי שלג או סנטה קטנים. הכל סובב סביב החג. מהתחתונים עד העוגות דרך התכשיטים והמנורות.
או ה- Halloween, הכל פתאום דלעות, הכל נצבע שחור-כתום, שלדים צצים על קאפקייקס, מאכלים, קישוטים ואפילו על בגדי גוף לתינוקות.
אצלנו זה לא קורה.
בחנוכה לא רואים בוקסרים עם הדפס של נרות או סוכריות בצורת חנוכיה...
בפסח לא מוצאים קישוטים לבית בצורת מצה או תולים מרור מעל פתח הדלת...
וכך. מסתבר שבארה"ב הסתיו והשלכת הם סיבה לחגיגה (ושיווק אגרסיבי של מכירות פריטים במהדורה מוגבלת... ) ובין מגוון רחב של מוצרים בצבעי השלכת בחרו הורי הנהדרים להביא לי טעימה (תרתי משמע) קטנה של סתיו היישר הביתה.
חותכי עוגיות בצורת עלי שלכת עשו את העבודה כראוי והבייביז הקטנים הללו מצאו את עצמם בידי המרוצות עד הגג תוך כדי קריאות "יוווווווו, איזה יופי!".
מכאן.כמובן שחסרת איפוק שכמוני ובתור מישהי שממש לא ניחנה ביכולת לדחות סיפוקים (במקרה הזה זה הניב תוצאות חיוביות בלבד...), לא חיכיתי זמן רב לפני שפתחתי את ספר הבישול של סבתא תמר ומצאתי לעצמי פאי תפוחים למלא בו את הבטן ואת הדגדוג באצבעות...
וכך, בערב יום שישי, לאור נר ולקול הגשם הנשפך בגלונים מצאנו את עצמנו יושבים בסלון, אהובי ואני, עם חליטת לימונית ולואיזה פורסים פאי תפוחי עלי שלכת מהביל ונהנים ומה"אין-סתיו" שלנו.
מקווה שיהיה חורף חורפי במיוחד.מחכה לשלג שלא בא שנה שעברה.
