בינהם הבלוג של דר - אפונה.
דר הציגה בפוסט האחרון שלה מערכת לבוש על טהרת השילוש הצבעוני האהוב עלי - שחור/לבן/אדם.
בעודי מגיבה נזכרתי באחד משיעורי תולדות האומנות, אשר דנו בלא אחר מאשר אותו שילוב משולש.
השיעור - אוונגרד רוסי.
הזמן- סוף המאה ה-19, תחילת המאה העשרים.
הרקע - מפלת מלכות הצאר הרוסי ועליית הקומוניסטים תוך המהפכה הבולשביקית.
עד אז, האומנות הרוסית הייתה חסרת אופי וניסתה לחקות את האומנות המערבית.
אך עם כניסתם של הבולשביקים לרוסיה ופעפוע המרד הקומוניסטי, החלו לראות אמני רוסיה כי גם להם יש מה לומר, והאומנות אינה ליופי בלבד אלא גם לשם מטרה.
הם נדדו מאומנות פיגורטיבית המחקה את האומנות המערבית לאומנות מופשטת וחדשה, המבוססת על צורות גיאומטריות.
הם יצרו סגנונות חדשניים לחלוטין ולא נשארו רק בתחומי האומנות, אלא פלשו גם לתחומי העיצוב.
בשלב הזה, גילו ברוסיה את האומנות המגוייסת.
האמנים הרוסים, עיצבו כרזות בשם המהפכה ולמענה.
הם חיפשו דרך להפיץ את בשורת המהפכה ובשורת האומנות והעיצוב החדשה במהירות (להתחיל לצייר ציור קיר בצבעי שמן על קיר ברוסיה של הצאר, סביר להניח שלא היה מתקבל בעין יפה וסלחנית...) ועיצוב כרזות היה הפתרון.
כרזות ניתן להדפיס בכמויות גדולות, הן גרפיות, אומנותיות, וניתן להפיצן במהירות ברחובות העיר.
בתקופה זו, בתי הדפוס היו עדיין בפורמט של דפוס שחור/לבן, אך אמני האוונגרד הצליחו להכניס גם צבע אחד נוסף - האדום.
אדום המסמל את הקומוניזם.
(ליטוגרפיה של אל ליסיצקי)
מאז כמובן השילוש איבד את משמעותו המקורית ולא מתקשר בראשיהם של רוב האנשים למהפכה הקומוניסטית, אבל תמיד טוב לדעת פיסות מידע שכאלה.
מי יודע מתי תזדקקו להם.
(אולי תפתחו יום אחד בלוג ותרצו להגיב על תמונה באסוציציה פרועה לחלוטין...)
בעוד אני מהרהרת בשיעורי תולדות האמנות ומערכות לבוש מוצלחות, נזכרתי בתמונה שראיתי בבלוג הנהדר של הסרטוריאליסט אף הוא על טהרת השילוש:
ולא רק השילוש מקבל כאן את חיבתי העמוקה אלא גם השימוש הנהדר בפסים.
איני יודעת אם זוהי שמלה בנויה או חצאית וחולצה או אולי חצאית וחולצה שעלמת החן יצרה ממנה שמלה, אך זאת אני יודעת - זה פשוט מוצלח.
השילוב של הפסים העבים עם הפסים הדקים, השינוי של העמידה שלהם - מאונכים/מאוזנים.
השילוב של נעלי הג'ז, הגרביון האטום, התיק האדום יחד עם האודם האדום, מראים עד כמה נוכחות וחוזק יש לאביזריםנכונים בעיצוב המראה הכללי.
פסים אלו ושמלה זו, הזכירו לי תגובה שקיבלתי מחברתי, שותפתי לדירה לשעבר מאיה, אשר מספקת לי קטעי סרטים מדהימים פעם אחר פעם.
אחרי הפוסט על מערכת הלבוש ה"זבראית" שלי, קיבלתי ממנה מייל.
המייל כלל בתוכו קטע מתוך הסרט "הקונפורמיסט" (אירוני אני יודעת), של ברטולוצ'י.
שימו לב איך הפסים משתלטים לאט לאט על כל הסט.
איך נוצר מעין ריקוד פסים (ותודה למאיה!!) מדהים בכל רחבי החלל.
ולמרות שכביכול אין בקטע זה שום אמירה על אופנה - יש בו את כל האמירה האופנתית וההשראה האופנתית שפסים נותנים.
הקטע הזה מוכיח עד כמה פסים תמיד היו באופנה, ותמיד יהיו באופנה.
זה חותם של קלאסיקה.
