יום שני, 3 באוגוסט 2009

תלחצו Play. תכנסו לאוירה.

לחצו Play,
תנו לצלילים להתחיל.
לתוים להשמע.
הסחפו איתם.
הסחפו איתה.
אדית פיאף.
עלי הסתיו.
רוח קרירה מנשבת קלות.
האויר התקרר קצת.
השמים קצת מעוננים.
האוירה קצת אפורה.
הסתיו התחיל.
שם.
רחוק.
במקום אחר.
בין דפי ווג.
הדפים המבריקים שומרים בתוכם סוד רחוק.
כמעט כמוס בשלב הזה של הקיץ.
ולנו,
נשאר רק לפנטז.
קארל לאגרפלד לשאנל.
פרסומת קולקצית סתיו/חורף 2009-10.
אני חושבת שללא ספק, זו תהיה הפרסומת המועדפת עלי לקולקציות החורף.
סתיו בפאריז.
מה רבה הייתה הפתעתי כשנתקלתי בצילום זה.
ישר נדלקה לה נורית בוהקת מעל לראשי.
הקומפוזיציה מוכרת לי.
תנוחת הדוגמנית מוכרת אף היא.
הכובע רחב השוליים.
השיק הצרפתי.
בהפרש של 60 שנים.
כל כך רלוונטי.
הצילום מתוארך בין השנים 1953-56.
הצלמת - Walde Huth.
למרות הצילומים המדהימים שלה (כדאי ומומלץ לעשות עליה גוגל),
היא לא מוכרת.
הערך שלה בויקיפדיה כתוב רק בגרמנית.
ובכל זאת,
סטודיו הצילום שלה, אותו היא פתחה לאחר מלחמת העולם השניה, היה אחד המצליחים בשנים הללו.
היא צילמה אומנות, תאטרון, אופנה ופורטרטים.
בתקופה זו היא אף עבדה וצילמה עבור מעצבי ההוט קוטור של התקופה דוגמת כריסטיאן דיור.
העקרון שעמד מאחורי הצילומים שלה היה לנסות ליצור צילומים "קלים יותר מהאויר".
האלגנטיות והצבעוניות הרכה של צילומיה, העמדת הדוגמניות שהיישירו מבט אל הצופה, השיחה שנוצרה בין הדוגמנית לבגד אותו היא לבשה והרקע עליו היא צולמה כל אלו הפכו לאבני בסיס בעולם אומנות צילום האופנה המודרני כמו שאנו מכירים אותו כיום.
והיא ממשיכה להשפיע גם 60 שנים אחרי.
עוד טעימה קטנה

6 תגובות:

sefi אמר/ה...

דוגמניות בצילומי שחור לבן שמשירות מבט אל הצופה זה הדבר הכי מהמם בצילום אופנה. תודה שהזכרת לי :)

Anna אמר/ה...

הפוסט שלך גורם לי לרצות שיגיע הסתיו אפילו יותר מדפי ווג!!! אני כל כך מנסה לקבל השראה לקראת חורף הבא (במקרה שלי הוא באמת יתחיל באוקטובר אבל לא בארץ) ולא מצליחה בגלל החום! גרמת לי לרצות להתעטף במעיל, לנעול מגפיים ולהרגיש את רוח הקרה נושבת!!! :)

shelly אמר/ה...

את לא יודעת מה עשית לי
זה ה-שיר הכי אהוב עלי

יפית כדורי - סטייליסטית אישית אמר/ה...

קצת מזכיר לי גם את הצילומים המוקדמים של ריצ'רד אבדון

Tal אמר/ה...

ספי - זה פשוט כל כך שיקי שאפשר למות. במיוחד עם הגבות והמבט הזה של שנות ה-50! יש משהו כל כך טיזרי ותמים יחד...
אנה - איזה כיף לך שהוא יתחיל מוקדם! השנה בנובמבר עדיין הסתובבתי עם חולצות קצרות! מצד שני, הייתי כמה חודשים של קיץ יוני-ספטמבר בלונדון ושם, מצד שני, לא היה בכלל קיץ, אז אפשר לומר שהיה לי סתיו ואחר כך קיץ, ואז בא חורף, קיצר ברדאק עונתי היסטרי...
גם לי יש רצון עז לרוח וקצת גשם, סווטשירט וכוס תה. המממ, מקנאה בך על המעבר למחוזות קרירים יותר, לאן את עוברת אגב?
שלינקה - גרייט מיינדז ת'ינק אלייק :)
מזמן מאוד, כשניגנתי בסקסופון, ניגנתי את השיר הזה וזה תמיד עשה לי טוב. הוא אחד השירים הכי מרגיעים שיש.
יפית - אני אציץ לראות את העבודות המוקדמות! תודה על הטיפ

נבו אמר/ה...

פוסט מקסים,אני חושבת שאת צריכה להמשיך עם הרעיון הנפלא של לשים לנו מוסיקה תוך כדי קריאת הפוסט,זאת הייתה חוויה חדשה ונעימה!

גרמת לי להרגיש את משב הרוח הצוננת, הסתווית(טוב נו אני יושבת במזגן אז זה לא היה קשה).