תלחצו Play. תכנסו לאוירה.

לחצו Play,

תנו לצלילים להתחיל.

לתוים להשמע.

הסחפו איתם.

הסחפו איתה.

אדית פיאף.

עלי הסתיו.

רוח קרירה מנשבת קלות.

האויר התקרר קצת.

השמים קצת מעוננים.

האוירה קצת אפורה.

הסתיו התחיל.

שם.

רחוק.

במקום אחר.

בין דפי ווג.

הדפים המבריקים שומרים בתוכם סוד רחוק.

כמעט כמוס בשלב הזה של הקיץ.

ולנו,

נשאר רק לפנטז.

קארל לאגרפלד לשאנל.

פרסומת קולקצית סתיו/חורף 2009-10.

אני חושבת שללא ספק, זו תהיה הפרסומת המועדפת עלי לקולקציות החורף.

סתיו בפאריז.

מה רבה הייתה הפתעתי כשנתקלתי בצילום זה.

ישר נדלקה לה נורית בוהקת מעל לראשי.

הקומפוזיציה מוכרת לי.

תנוחת הדוגמנית מוכרת אף היא.

הכובע רחב השוליים.

השיק הצרפתי.

בהפרש של 60 שנים.

כל כך רלוונטי.

הצילום מתוארך בין השנים 1953-56.

הצלמת - Walde Huth.

למרות הצילומים המדהימים שלה (כדאי ומומלץ לעשות עליה גוגל),

היא לא מוכרת.

הערך שלה בויקיפדיה כתוב רק בגרמנית.

ובכל זאת,

סטודיו הצילום שלה, אותו היא פתחה לאחר מלחמת העולם השניה, היה אחד המצליחים בשנים הללו.

היא צילמה אומנות, תאטרון, אופנה ופורטרטים.

בתקופה זו היא אף עבדה וצילמה עבור מעצבי ההוט קוטור של התקופה דוגמת כריסטיאן דיור.

העקרון שעמד מאחורי הצילומים שלה היה לנסות ליצור צילומים "קלים יותר מהאויר".

האלגנטיות והצבעוניות הרכה של צילומיה, העמדת הדוגמניות שהיישירו מבט אל הצופה, השיחה שנוצרה בין הדוגמנית לבגד אותו היא לבשה והרקע עליו היא צולמה כל אלו הפכו לאבני בסיס בעולם אומנות צילום האופנה המודרני כמו שאנו מכירים אותו כיום.

והיא ממשיכה להשפיע גם 60 שנים אחרי.

עוד טעימה קטנה