אני פה, אני פה!

יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם. זה אחד מהם. בזמן האחרון אין לי כל כך זמן, בין הנסיעות הלא נגמרות, העבודה החדשה והנסיון להחזיק ולטפח מינימום של חיי חברה לצד חיי האהבה גרמו לי לזנוח קצת את הבלוג הקטן שלי... אבל כשראיתי את המודעה הזו, אמרתי לעצמי שאין צ'אנס שאני שומרת את זה לעצמי. זה פשוט מבדח מידי. סוכנות פרסום קוראנית החליטה לעשות הומאז' לארמאני ודיוויד בקהאם בפרסומת התחתונים שעוררה מהומה (אם בגלל הגוף, השיער או ה"החבילה"...) ולפרסם תחתוני חיתול לתינוקות. מה שבקהאם יכול גם הוא יכול. אין ספק שבימים טרופים אלו, כשעולמי הקטן מתהפך ב 180 מעלות לערך, וכל מה שהיה קבוע ויציב משתנה מתהפך ומתערער הדבר היחיד שנותר לי להאחז בו זה הומור. וכשפתחתי את המייל שלי וראיתי את זה, חייכתי, צחקתי והשתעשעתי. מקווה שגם אתם!

אגב, בלי קשר, התמזל מזלי ונכחתי בכנס לכבוד רון ארד לרגל חנוכת הבניין החדש של מוזיאון העיצוב בחולון, בכנס השתתפו והרצו מעצבים מכל העולם. כשיצאתי מהכנס לצד חיוך ענק של יום מדהים, מעשיר ומעורר השראה אמרתי לעצמי, שאולי ישראל היא מדינה קטנה, קשה, חמה ומלאת מלחמות, אבל דברים מדהימים קורים פה. אנחנו חלק מעולם העיצוב העולמי. חלק מהסצנה הגדולה. ומעריכים אותנו מאוד על כך. הבניין של המוזיאון שגם הוא היה סוג של צ'אנס, מדהים ביופיו. יש בו משהו ממש פיוטי. יש שם הרגשה של התעוררות, של התחדשות של גדילה. אני עדיין מרוגשת מכל מה שחוויתי. לא בדיוק יודעת איך לשים את זה במילים...