Imagine. דמייני.

דמייני לעצמך שאת המוזה והמודל של ציירים רבים, בינהם בולדיני. דמייני לעצמך שאת לבושה בבגדיהם של פורצ'וני ופוארה. דמייני שאת עורכת מסיבות מפוארות. מארחת את השמנא והסלתא של התקופה. דמייני שאת אוחזת בצ'יטה כחיית מחמד. שטה איתה על הגונדולה שלך בונציה. כן, כן, עם צ'יטת המחמד שלך. דמייני שאת עוזרת לאמנים צעירים בתחילת דרכם. נגיד. רובינשטיין. ארתור רובינשטיין. דמייני שאת אחת מהיורשות העשירות ביותר באיטליה בתחילת המאה ה-20. דמייני שאת מגיעה לאירועי ציד שועלים, מסיבות מפוארות ומירוצי סוסים עם המאהב שלך (ואת נשואה עם ילדה). דמייני שאת מחזיקה כלבי ציד מעוטרים בקולרים עם אבנים טובות. דמייני שאת אחת הדמויות המוקצנות של זמנך. דמייני שאת הולכת עם הגלימה שלך ולא לובשת דבר מתחת. דמייני שאת אחת הדמויות שנחשבו בחברה האיטלקית לאניגמתיות ובלתי מוסריות בעליל. דמייני שעצמך, שכל כך השפעת שעשורים אחרי מותך, ג'ון גליאנו עושה קולקציה בהשראתך. עכשיו תני לעצמך שם. מרצ'סה קאסאטי. טילדה סווינטון, אחת האניגמות של ימינו בהפקת אופנה מדהימה ומרגשת בהשראתה של קאסאטי ל- Acne Paper.

Imagine that you are the muse and model of many painters such as Boldini.

Imagine that you are wearing designers clothes by Fortuny and Poiret.

Imagine yourself throwing extravagant parties.

Entertaining the top society of your time.

Imagine that your pet is a cheetah.

And you are traveling with your cheetah on your Gondola down the Venice canals.

Imagine that you are helping young artists and musicians.

Such as, lets say, Rubinstein. Arthur Rubinstein.

Imagine that you are one of the wealthiest heiresses in early 20th century Italy.

Imagine that you attend fox hunts, races and parties with your lover (although married with a child)

Imagine you hold greyhound dogs in jeweled leashes.

Imagine that you are one of the eccentric characters of your time.

Imagine being naked under you cloak.

Imagine that you are an immoral enigma to society.

Imagine that decades after your death, John Galliano is making a tribute collection to you.

now give yourself a name.

Marchesa Casati.

Tilda Swinton, enigma herself, in an editorial for Acne Paper.

ובנימה קצת מציאותית

התחלתי עבודה חדשה.

עבודה חדשה מרגשת ומעניינת.

יש לי המון ללמוד, המון לדעת, המון לעשות.

אי לכך, תדירות הפוסטים שלי יתמעטו בתקופה הקרובה (כמושאני מניחה ששמתם לב...), אבל אני לא עוזבת, ולא נוטשת.

תמיד אתכם (גם אם לא כל כמה ימים),

שלכם,

טל

Back to reality

I just started a new job.

A new, exiting and interesting job.

I have so much to learn, know and do,

As a result of this wonderful, yet time consuming situation,

I am sorry to say that what will probably happen in the near future is that the frequency of my posts will decrease a bit.

But i'm here.

Although not every two days or so, but still here.

Yours,

Tal.