מופע הקברט של משפחת אדמס

הכל התחיל כאן. אני מנויה לטוויטר של טופשופ. ובתור אחת שכזו, העוקבת בדריכות אחרי כל טוויט, פותחת כל לינק, שמא אפסיד משהו, שמא לא אדע איזשהו שבב מידע, לחצתי על הקישור באחד הטוויטים שלהם ומצאתי את עצמי מול צילום של חלון הראווה של טופשופ לכריסמס 2009.

דבר ראשון.

אין על הכריסמס.

למה אין כריסמס יהודי?

(חנוכה מ-זה לא נחשב!)

דבר שני.

אין קיטש יותר טהור מסרטי כריסמס ואני מתה על קיטש. משמע, תנו לי סרטי סנטה לוריד.

דבר שלישי.

זה גורם לשילוב ירוק-אדום לצאת מהקונטקסט של אבטיח ולקבל משמעות חדשה לחלוטין באוירה חורפית.

דבר רביעי.

זה גורם לי לכמיהה בלתי רצונית לשלג.

האם השנה תבוא גאולת ענן שלג לירושלים? תכריח אותי להשאר מתחת הפוך, לבהות בפתיתים נופלים (קול תחינה דקה)

דבר חמישי.

כל חגיגת האורות-צבעים-איילים-אלפים היא הסטרית לגמרי ונותנת משמעות חדשה לאקססוקיז חורפיים-כריסמסיים.

הידד לקשת קרני איילים (כנסו ללינק, הקשת הזו פשוט מדהימה).

הלאה קשת אוזני ארנבים.

אין זה סוד שבישראל כל עניין השיווק החזותי (Visual Merchandising), שעדיין נקרא "סידור חלונות ראווה", לוקה בחסר.

חסר מעוף.

חסר תקציב.

חסר מעצבים מיועדים.

פשוט חסר.

ולמה בעצם?

שהרי אמרתם של חכמינו "אל תסתכל בקנקן" בטלה אלפי ביטולים בכל הקשור לאופנה.

אופנה = תדמית = רושם ראשוני = רצון להכנס לחנות = קניה.

למה חנויות ארצנו לא משקיעות בחזות שלהם?

זה סוג של כרטיס הביקור הפרטי של החנות.

ומי לא משקיע בעיצוב כרטיס ביקור? מציאת הפונט הנכון, הלוגו המדויק, הצבע המושלם. כל זה אומר לבן-אדם מולך שביב מידע ראשוני על מי שאתה. (ובנימה זו, תודה לך ג.ח!!)

כל פעם שאני בלונדון (ובשנה החולפת יצא לי לקפוץ לבירה הבריטית מספר פעמים) אני מתפעלת מהחלונות.

ובעיקר, מהעיצוב של בובות חלון הראווה.

האיפור.

השיער.

האבזור.

העמידה.

הכל לפי קונספט מובנה, ממוקד ותמיד מעניין.

הבובות של טופשופ תמיד תמיד מדהימות.

ינואר 09

ינואר 09

מאי 09.

שנה שעברה באוקטובר-נובמבר צץ לו החלון הקודר הבא:

הימים היו הימים של תחילת גל הפייטים והניטים.

אז כשבישראל רק התחילו לחשוב על ניט או שניים.

לונדון כבר הייתה צבועה נצנוצים מטאליים ומתכתיים מכל סוג ואופן.

הכל היה אפל.

טופשופ עשו מזה אגדה (או כך לפחות סיפרתי לעצמי...).

יער הפיות השחורות הזה נראה מדהים באור יום, ונראה אפילו יותר מדהים בלילה.

התפאורה, הביגוד, קורי העכביש והציורים על גבי החלון עצמו (שלצערי לא רואים אותם בצילומים האלה...) היו פשוט סט מושלם לצילומי סרט אגדה אפל/סרט אימה/הפקת אופנה מדהימה. ומקרוב.

משפחת אדמס עושה קברט.

יצורי לילה אפלים.

נימפות רשעיות מפתות ילדים תמימים.

ירוק רעל.

סגול מרעיל.

ורוד מעושן.

לא יכולתי להפסיק להסתכל.

אם למישהו יש לינקים לאתרים מוצלחים לחלונות ראווה עולמיים, אנ יאשמח אם תשאירו כתובות בתגובות או תשלחו לי מייל, לעולם לא נמאס לי לראות ממתקי עיניים שכאלה.

ואם מישהו רוצה לשכור את שירותי בתור מעצבת, לעיצוב חלון ראווה לעסק שלו, אפשר ליצור איתי קשר בכתובת המייל: tulamit@gmail.com.

יש לי מעוף, דמיון והמון רצון טוב!