שנקר - מחזור חדש!

אחרי ארבע שנים (לפחות) מאוד ארוכות, קשות, לחוצות, אינטנסיביות ויצירתיות, מסיים השבוע מחזור חדש של מעצבי אופנה צעירים וחדשים. במהלך היומיים האחרונים (אתמול + שלשום) התקיימו ביקורות הגמר עם צוות מבקרים מרשים מאוד שכלל בין יתר המבקרים שהגיעו במיוחד מחו"ל, את אליסה פלמינו (ראש צוות העיצוב של Diane von Furstenberg) ואת אנטוניו ברארדי (!!!). אני אישית הייתי בחצי השני של היום השני של הביקורות וזכיתי לראות כ-6 פרויקטים, מתוכם שני פרויקטים מדהמים, שניים טובים מאוד ואחד קצת פחות... היות ועל הסטודנטים של שנקר יש צו איסור פרסום לגבי כל הקשור לקולקצית הגמר שלהם עד אחרי התצוגת האופנה המדוברת, אני לא אשבור את המתח והציפייה, ואעלה תמונות רק אחרי תצוגת הגמר. אני חייבת לציין כאן את שתי הבנות עם הפרויקטים המדהימים, בנות שאני בטוחה שעוד נשמע עליהן רבות במהלך השנים. שיר קולטון - בלונדינית הריונית מדהימה שהציגה קולקציה של 5 שמלות כלה עשויות אך ורק מנייר. עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם, אבל מה הביג דיל שהרי היו כבר דברים מעולם... ובכן, קולקציה זו נבנתה כקונספט יחודי ירוק בכדי לצמצם עלויות לצרכן ולעשות הכל נגיש לכל, כל שמלה ניתנת לקיפול, מגיעה עם כל האביזרים הנדרשים (רוכסנים, קרסים, חוטים, מחטים ומה לא), בתוך מעטפה מלווה בהוראות "בניה", ממש כמו באיקאה. שיר בנתה גזרות לא קונבנציונליות וחתכה דוגמאות תחרה בנייר עצמו של פרחים ויהלומים. לראות את אריזת המעטפה עם ההוראות הפשוטות ליצירת השמלה מהנייר מהחלקים המצורפים בתוכה, היא ממש גאונות, הומור וראיה שונה ופרקטית על העולם. ירדנה ספרשטיין - ירדנה היא מסוג המעצבים שאתה לא יכול שלא להתפעל ממנה. היא נראית כמו מעצבת אבל היא צנועה כל כך, יש לה ראש יצירתי ברמות מעוררות קנאה. לקולקציית הגמר שלה היא בחרה לעצב "טבע" בידי האדם ולמתוח ביקורת על שהחברה היום מנסה למצוא כל כך הרבה תחליפים לטבע במקום פשוט לצאת אליו, לגדל אותו ולחיות בו. הקולקציה שלה היא מצחיקה, היא נועזת, היא אוונגרדית אמיתית, היא לוקחת את האופנה למקום של משחק וכיף. בקולקציה שלה ישנה שמלת "עץ", אוברול "אייל" ועוד רבים וטובים, אני לא רוצה לחשוף את כל ההפתעות... היא משתמשת בדפוסים שהיא עשתה בכדי ליצור קולקציה שובבה ופשוט, מדהימה. אחת שלא יכולה להשאיר אותך אדיש וסוחטת חיוך גם מהחמוץ שבמבקרים ובאדם. אני שוב חוזרת, אני בטוחה שיש עוד קולקציות מדהימות, אך אני לא ראיתי את הביקורות שלהן, מפאת עבודתי הלחוצה... אני מחכה בקוצר רוח לראות את כל השאר. בנתיים, לכל אותם בוגרי שנקר טריים, רק הצלחה! אוהבת את כולכם, טל.

אין גיל לסטייל ושיק

אומרים ששיק אי אפשר ללמוד, או שיש לך את זה או שאין. סטייל אפשר לנסות לספוג, אופנתיות אפשר לקבל מהסביבה, אבל שיק, שיק, אותו מרכיב קטנטן, אותה אבקת קסמים, שגורמת לכל דבר שאתה לובש להראות טוב, לכל דבר פרחי לצאת מהקונטקסט הפרחי שלו, לכל דבר גס להראות פתאום עדין, ולכל דבר עדין לגרום לרחף, להיראות חסר מאמץ, טבעי, אותו מרכיב, אי אפשר לקנות. או שיש לך אותו, או שאין. ומסתבר שזה לא עובר ומתפוגג עם הגיל. מילאנו:

The Sartorialist - http://www.thesartorialist.com/photos/62509TrenchBlue325web.jpg

מומלץ מאוד להכנס לאתר ולראות את התמונה גדולה יותר

השילוב של הטרנץ' המשובץ (עם הצווארון המורם!!) עם השמלה הכחולה כחול רויאל אינו שגרתי, ונראה מעולה!

האורך של המעיל יחסית לאורך השמלה מדויק ונראה מכובד לגילה של נושא הצילום אבל נותרת קריצה קטנה של הצצת הצבע הבוהק, כמן הפתעה, מתנה שאתה סקרן לראות מה מסתתר בפנים.

שרוולי הטרנץ' המקופלים נותנים טאץ' של עדכניות ומודרניות ומוסיפים טיפת צבע נוספת שמשתלבת באופן כל כך טבעי עם המערכת כולה.

אפילו הרצועה הירוקה של הכלב נראית כאילו התאימו אותה למערכת כולה!

מדהימה.

שבוע האופנה הגברי - Undercover s/s 2010

בשבועיים האחרונים מתרחש לו בשקט שבוע האופנה הגברי. כמו שכבר אמרתי בעבר, אני לא מבינה גדולה בבגדי גברים. אבל אני סומכת על עצמי כשזה נוגע לזיהוי דברים איכותיים וטובים. הרי אפשר להתווכח מהיום עד מחר על יופי של קולקציה אחת או אחרת, אבל כשרואים קולקציה טובה, כולם יודעים לזהות אותה, ו"יופי" כבר לא תופס מקום בשיח. כשרואים קולקציה כזו, האיכות משתלטת והאופנה מתעלה לדרגה יותר גבוהה. לכמעט אומנות. (אני מוציאה פה מדיון את קולקציות ההוט קוטור) כזוהי הקולקציה לקיץ 2010 של המותג "Undercover". בראש המותג עומד בחור יפני בן 33 העונה לשם ג'ון טאקאהשי (Jun Takahashi), אני מקווה שככה מבטאים את השם... והבחור מינימליסטי (כמו רוב היפנים) על גבול הנזירי. קולקציית הקיץ שלו מדהימה. הוא עיצב מראה עתידני, קצת רובוטי וחייזרי, שמשתלב בדרך לא הגיונית עם כל ה "גיק-שיק" של העונות האחרונות ויוצר מראה של, אין לי דרך אחרת לקרוא לזה חוץ מ – "גיק רובוט עתידני שיק"...

הצללית המועדפת של טאקאשי בקולקציה הזו היא צללית דקה וגבעולית. הוא מתחיל את התצוגה עם מערכות לבוש לבנות לחלוטין ומוסיף אך בנגיעה את הצבע הכתום. דוגמת התמונה הזו. הכפתור היחיד הוא כתום, על הרקע הלבן, נראה כמעט כמו כפתור הפעלה. הידית של התיק ורצועת השעון/צמיד על פרק ידו (ממש ניסיתי למצוא תקריבים אבל לא הצלחתי) גם הם בגוון הכתום נותנים למערכת משהו קצת מוזר. המכנס עם הגרביים המשוכות מעלה מחזיר אותנו לאותו גיק-שיק לעוס אשר מקבל כאן אינטרפרטציה מודרנית ומדהימה.

מערכת נוספת לבנה שלו. גם כאן מקבל הכתום אזכורים קטנטנים. החפתים של מעיל הרוח המדהים הזה. וענף העץ המעוות והשבור קצת. (אולי אמרה על הקולקציה עצמה?) שימו לב שישנו חתך בקו הברך במכנס. הוא יוצר את אותו אפקט של מרווח גיקי כמו בתמונה מעל. המרווח שבין הגרביים לברמודה. המכנס הזה הוא באותו אורך שאני כל כך אוהבת- האורך ה"המכנסיים שלי קצרים עלי, גבהתי יותר מידי". עוד פעם אותו מראה דק וארוך.

טאקאשי מוסיף כאן קצת צבע, במקום לבן הוא מורח את הקנבס שלו בדמות הדוגמנים באפור ומוסיף צהבהב דהוי ביותר. את מקום הכתום הוא לא שוכח גם הפעם ושוב מוסיף אותו בנגיעות פצפונות שגורמים לכל המערכת הדהויה במקצת להיפתח ולקבל קצת אור וצבעוניות. בחרתי לשים את התמונה הזו כי אני חושבת שקו המחשוף הכפול שטאקאשי עיצב כאן הוא אחד המחשופים היותר יפים שראיתי. זה לא פשוט לעצב קוי מחשוף חדשניים לגברים. במיוחד כאלו שלא מורידים מגבריות הלובש ומשאירים אותו בצד הטוב של המתרס. אורך השרוול גם הוא אינו קונבנציונאלי והפרופורציה שלו לפי דעתי מדויקת באופן יחסי לאורך החולצה וגודל המחשוף הכפול. חולצה פשוט יפהפייה.

כל כך נקי. קוים כל כך פשוטים. כל כך מדויקים. טאקאשי ללא ספק דוגל במשפט "Less but Better". שוב נגיעת הכפתור הכתום. הפעם רק מעטפת הכפתור כתומה. עוד עניין למערכת כל כך מינימליסטית ונזירית. זה דיטייל שלוקח את כל תשומת הלב וראוי לה. אגב, המשקף מגניב לגמרי.

גם כאן הכתום נמצא בפרטים הקטנים. הוא מציץ בחפת וגורם לכיווץ החפץ. פעולה זו גורמת לשרוול לקבל צורה פיסולית יותר. המערכת כולה נראית נינוחה לחלוטין. הקו העדין שבין מערכת כזו לפיג'מה נשמר היטב והוא עדיין במקום הטוב. עוד סרט כתום נוסף נמצא בידו של הדוגמן אשר מחזיק משהו שבתחילה הייתי בטוחה שהוא ז'קט, וממבט נוסף כבר לא הייתי כל כך בטוחה ותהיתי האם מדובר אולי בתיק העשוי מפירוק ז'קט. אין לי תשובה לזה אבל זהו חלק מקולקציה טובה, היכולת לגרום לצופה לדמיין דברים על סמך המידע שנתת לו בתהליך.

מראה נוסף של גבעוליות דקיקה על גבול הפיג'מה. הוא נותן כאן לכל המראה העדין והזורם חספוס בצורת הרוכסן מתכת. מאוד בוטל, מאוד לא מתחסד. הוא שם. תראו אותו. הוא מבריק. החומריות שלו לא קשורה לחולצה הרכה. ובשביל זה הוא שם. ניגודיות. עניין. גם הנעליים כאן נראות כאילו הן מסיפור אחר אבל לחלוטין משלימות את המראה האבוד והעתידני של על המערכת.

לסיום הקולקציה נותן לנו טאקאשי מספר פריטים מודפסים. ההדפסים אשר ממבט ראשון נראים כקמופלאז' צבאי, מתגלים במבט שני כריצודי אור על פני מים. או בעצם כסוג של צילום גלקסיות רחוקות. הטרנץ' אשר מודפס כולו (אול-אובר), עליו תיק הגב בעל אותו דפוס מזכיר לי מסע עתידני כלשהו. מי שקרא את "הדרך" של קורמאק מקארתי, יכול להבין (או שאולי לא וזו אסוציאציה אישית שלי?) למה ישר חשבתי על מסעות עתידניים גם אם הם בעלי הרבה יותר שיק מהכתוב... ומי שלא קרא את הספר, אם יש לכם נפש רגישה, אל תקראו אותו. בכל אופן, טאקאשי מגיש לנו את הקולקציה העתידנית הכול כך לעוסה, בהגשה חדשה מעניינת וגברית. אני מאוד אוהבת את הצניעות שלו, את העדינות שלו ואת האופנתיות הרבה שיש כאן. יש בקולקציה שלו פריטים שאני מאמינה שיכולים להיות קלאסיקות על זמניות במלתחה הגברית.

כל התמונות ועוד מהאתר www.men.style.com

The Land Of Lost Clothes

בתיכון למדתי 5 יחידות כימיה. לימדו אותנו שם במגמה, שיש חוק שאומר שמשהו לא יכול להיווצר מכלום. עכשיו, לפי ההיגיון שלי (שבדרך כלל הוא קצת מעוות אני מודה, אבל הפעם אני מאמינה שהוא לגמרי בסטנדרט של כולם!), דברים לא יכולים סתם ככה להיעלם אל האוויר כאילו לא היו קיימים מעולם. עד עכשיו זה דיי הגיוני, נכון? ובכן, ישנה תופעה אחת שאני בטוחה שכולכם מכירים ואף אחד לא יכול להסביר, והיא העלמות הגרביים ממכונת הכביסה. חוץ ממנה, אני אט אט שמה לב, ככל שעוברות השנים ואני עוברת דירות ובתים וערים וארצות, שלאותו מקום שנעלמות הגרביים - אני אקרא למקום הזה "The Land Of Lost Clothes" ,נעלמים גם במהלך המעבר פריטים יחידים (הם עושים את הבריחה הגדולה בבודדים על מנת שלא נשים לב...), ותמיד הם פריטים שאני ממממש אוהבת. כך לדוגמא, הייתה לי שמלה שאהבתי. עם פסים צהובים, כחולים ולבנים. הלכתי איתה כולי צבעונית, לחתונה ולהצגת תאטרון, וגם סתם ביומיום, ותמיד הרגשתי הכי קלילה וצבעונית וקיצית. ואז נסעתי לשלושה חודשים ללונדון שבסופם חזרתי לירושלים. כלומר, את הקופסאות שלי ארזתי לפני הנסיעה והן נדדו מתל אביב הלחה לירושלים הקרירה. כשעזבתי את החדר שלי בתל אביב. הוא היה ריק. הקופסאות אוחסנו. הבית של ההורים נהיה מחסן. חזרתי. עברתי. פרקתי. היה חורף. שמלות של קיץ נשארו למעלה בארון. עכשיו קיץ. שמלות של קיץ ירדו למטה. ואין שמלה צהובה-כחולה-לבנה. לאן??? אל The Land Of Lost Clothes... המקום המקולל הזה לקח לי כל כך הרבה בגדים שאהבתי. עד מתי?? אני חושבת שמאמצי הממשלה עכשיו צריכים להיות מרוכזים בכיבוש The Land Of Lost Clothes, והחזרת הרכוש האבוד לידי התושבים החוקיים. יוקמו מאחזים, התנחלויות ומחנות "חומה ומגדל" ב - The Land Of Lost Clothes, לאלתר!

רגעים של טירוף והזיה

תמונה שווה אלף מילים.

איזה משפט לעוס ומאוס...

בטח ובטח בקהילת הבלוגים. שהרי הכל מבוסס על מילים ותמונות...

אבל באמת שנשארתי חסרת מילים כשראיתי את התמונות באתר הזה.

יש אנשים כל כך מוזרים שפשוט אין דרך לתאר את זה.

לא מזמן כתבתי לכם על נשף המסקינג טייפ וחשבתי שזה ביזאר.

ובכן,

לעומת התמונות הבאות, אפילו "פרום" בבגדי מסקינג טייפ נראה קצת שפוי.

כולם מדברים על קרבנות אופנה.

קרבנות אופנה תמיד נעים על הגבול של גיחוך.

בשנתי האחרונה ללימודי התואר שלי, הגיע מחזור חדש לשנקר.

אנחנו קוראים לזה סימפטום שנה א'.

אותו מצב שבו ישנם המון סטודנטים חדשים בשנקר המנסים להראות כמה שיותר קריאטיביות בסגנון לבושם ונראים במקרה הטוב קצת מגניבים ובמקרה הרע, קרבנות אופנה.

והכי גרוע זה שהם לא מודעים להיותם קרבנות אופנה, שכן הם בטוחים שהם ממציאים את הגלגל ונראים הכי מגניבים וחדשניים שיש (זה עובר אחרי כמה חודשים בערך כשהם מבינים שלאף אחד לא אכפת איך הם לבושים או איך הם נראים...).

המקרה הנ"ל היה אחד הגרועים.

בחורה בשנה א', שמידי יום הייתה לובשת פאה צבעונית אחרת (ולא חלילה מחוסר ברירה רפואי או דתי) לגמרי מיוזמתה ומבחירתה.

זה אולי לא נשמע מוזר או רע,

אבל לראות בחורה שנראית נורמלית הולכת עם פאה ורודה זוהרת (זה היה בתקופת טירופה של בריטני, אולי זה קשור? ), לבנה או כחולה זוהרת, גורם לך להרים גבה ולתהות "למה???"...

ולכן, כשפתחתי את הלינק לאתר הזה (ותודה רבה לח' ורעמת השיער שידעה שדבר כזה יעניין אותי ויצחיק אותי עד דמעות) לא יכולתי שלא להזכר בה, לפתוח את עיני בתדהמה ולצחוק!

ואם חשבתם שקורבנות אופנה זה רק לאנשים שימו לב:

אתר שלם המוקדש לפאות לחתולים!

אני חייבת לתרגם לכם את תיאור הפאות המתווסף ליד כל תמונת חתלתול אופנתי שכזה!

ליד הפאה הכחולה נמצא התיאור הבא: (תרגום סימולטני שלי)

"כחול הוא מחשמל ואוונגרד.

בפאה הזו נכנסת צ'יקן (כך קוראים לחתולה) לפוזת זמרת הברים,

היא חושבת על סקסופונים, אצבעות צרדות המכתיבות את הקצב ועשן סגריות מסתלסל.

הכחול נותן לחתול שלך את המראה החד, הג'אזי וגורם לה להראות מעולה!"

"שיער כסוף נותן את הלוק המתוחכם, בתוך הבית ומחוצה לו,

הפאה הזו לוקחת את שאפט (החתולה) למקום מיוחד, היכן שהכל עשוי ממשי, חטוב, גמיש,וחינני וצעיר.

הפאה הכסופה גורמת לחתולה שלך להרגיש סקסית ומתוחכמת, ממש כמו פומה בהתגנבות לעבר בטרף שלה."

"ורוד הוא צבע הפנטזיה הדוגמנית שלנו צ'יקן, נראית כנודדת עם מחשבותיה למקום אחר (אולי נגיד "מה עושים לי !?!?") כאשר היא חובשת את הפאה הזו. אולי למחוזות שבהם יש סוכר "שערות סבתא" ,גלגל ענק והאויר מריח כמו נשיקות סוכר.

ורוד גורם לחתולה שלך להרגיש אלגנטית, מודרנית ומושלמת".

"הפאה הבלונדינית היא שילוב של ביישנות וחוצפה, שאפט מראה לנו כאן את המצבים הרבים של הבלונדינית: מתוקה אבל זדונית, חכמה אבל קצת מטורפת, היכן שהחיים מפתים אבל גם ביישניים.עכשיו כל מה שהיא צריכה זה בקיני ומבטא שוודי"

אני חייבת לציין שלא המצאתי דבר מן הכתוב למעלה אלא רק תירגמתי כמיטב יכולתי לעברית, מומלץ להכנס ולקרוא גם באנגלית היות ויש שם משחקי מילים משעשעים שלא ניתן לתרגמם...

בהנחה שאתם מזמינים פאה שכזו לחתולתכם, תקבלו אותה ארוזה בתוך רשת בצבע כסף עם תוית לוגו של המותג נחה בקופסת מתכת מתוקה.

http://kittywigs.com/wigindex.html

היסטרי לגמרי!

לו הייתי רוטשילד

מה יש לי לומר על "פרויקט מסלול" הישראלית? במילה אחת - אכזבה. מתוך שעה בערך של פרק, הראו בגדים ויצירה ודרך עבודה בערך במשך 10 דקות. היום בבוקר ישבתי והגדרתי בדיוק מה אני חושבת על הפרק הראשון: "האח הגדול עם קצת פייטים". הדגש הגדול ניתן על יחסי מתחרים ולא על תהליך היצירה ואפילו לא על התוצאה שלה. אני אתן לזה עוד צ'אנס שבוע הבא. אולי בגלל שזה היה הפרק הראשון של "הכרת המתמודדים" קיבלנו רק מתמודדים ולא אופנה... נקווה שזה ישתפר... קיץ קיץ קיץ.

חם. חם.חם.

אני חייבת לציין שאני קצת חוזרת בי על מה שכתבתי ב"לו הייתי רוטשילד" האחרון על כך שיש מזגן וזה בסדר ללכת עם ג'ינס ארוך בקיץ.

אתמול נשברתי.

הייתי עם ג'ינס ארוך.

כשיצאתי מהבית והיה "קריר" בחוץ היה בסדר (בכל זאת 6 בבוקר זו לא שעתו היה של החום...)

ואז ביליתי לי בכיף במזגן של המשרד.

הבעיה התחילה כשיצאתי חזרה לכיוון הבית.

15 דקות הליכה.

בתל אביב.

הגעתי לתחנה המרכזית במצב צבירה לא טבעי.

והוא לא היה מוצק.

לכן הרכבתי לי מערכת לבוש קיצית במיוחד!

התחלה קיצית ללא ספק בדמות גופיה הכי פשוטה עם הדפס מקסים!!!

יש משהו בהדפס הזה שקצת מחזיר אותי לילדות.

אולי זה הצבעוניות של התות-בננה.

אולי זה הלב עם הפסים עליו.

אני לא לגמרי בטוחה אבל יש בגופיה הזו משהו קצת נוסטלגי עבורי.

ובמחיר פעוט יכולתי לקנותה לולא חייתי במדינתנו הקטנטנה וחסרת הסניפים של Forever 21...

17$ ( 71 ש"ח)

Forever 21.

בחרתי לשלב אותה עם חצאית (לאוורר את הרגליים אחרי הג'ינס הארוך) וגם קצת אולי לשזף את הלובן הבוהק שלי... היות וזה קיץ התחשק לי להיות שמחה היום ולשלב אותה עם חצאית עפרון צהובה בוהקת!

גם היא מ- Forever 21,

וגם היא יכולה הייתה להיות שלי לו היה לי את הממון לטוס ברגעים אלו לאמריקה הרחוקה ולקנות לי אחת כזו שתשלים לי את המלתחה עבור מחיר פעוט...

14$ (60 ש"ח) נוסיף לחולצה והחצאית חגורת קשרים אפרפרה להעשרת הטקסטורה על גבי המערכת. Temperley London - פאונד 135 (800 ש"ח) יקר להוסיף טקסטורות... נעליים בצבע מדהים בגזרה מדהימה על עקב לא מאוד גבוה מ-Top shop. מישהו יודע אם יש אותן בארץ וכמה הן עולות? (טופשופ מעלים בארץ את המחיר בערך ב-40%!!! - שערוריה!) אויש, מדהימות, כמה הייתי רוצה שיהיו שלי... 55 פאונד (341 ש"ח) פרח גדול בשיער ישלים את המערכת ויוסיף לה רוך נשי ונעים וכמובן ישקיט את הרעב שלי לשטויות של שיער! 10 פאונד מ"אקססוריז" (62 ש"ח)

והכל ביחד...

פרויקט מסלול הערב!

היום בערב. אבטיח קר. יין לבן בכוסות יין גבוהות מזילות טיפות לחות. פרויקט מסלול פרק ראשון. ריאליטי אופנה. עדכונים מחר.

ג'ון גליאנו מרעיד (שוב) את עולם האופנה

הרוחות ברחבי לונדון סוערות בעקבות התפשטות שמועה על תערוכת רטרוספקטיבה של גליאנו. יש כאלו החושבים שהגיע הזמן שלגליאנו תהיה תערוכה אשר תאגד את יצירותיו לבית האופנה שלו וכראש בית האופנה של דיור, ותקבל את מלוא תשומת הלב נגיד ב, המממ, מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A) המפורסם בתערוכות האופנה שלו. אך מנגד, ישנם אנשים בתעשיה שחושבים שעדיין לא הגיעה העת לכך. יש בעייתיות בבגדיו של גליאנו, וזה לא שאין מספיק עיצובים חלילה, או שאין הם נוצרו באיכות מספיקה להצגה במוזיאון רחמנא ליצלן. הבעיה של הבגדים של גליאנו נעוצה בכך שלא מספיק בגדים נשתמרו באותה איכות מדהימה בה הם נוצרו. בגדיו של גליאנו מוצגים ונראים בהרבה מאוד הפקות אופנה בכל עיתוני האופנה הכי נחשבים בעולם, הם מככבים על שטיחי האוסקר ונראים בנשפי החברה הגבוהה מאוד מאוד מאוד (אלא שאני רק יכולה לחלום עליהם כי אני נמצאת אי שם למטה...), אי לכך המעצב צריך להיות דיי מבסוט מהעובדה שבאמת לובשים (!!!) את שמלותיו. מעבר לזה, הוא כל כך צעיר עדיין! עדיין אין לו אפילו 50! אפשר לחכות כמה שנים עם הרטרוספקטיבה... זה לא כאילו הוא חס וחלילה עומד למות... כוחו עוד במותניו והוא עוד יעצב שנים רבות שמלות שערוריתיות מטורפות ובעיקר פופיות... אבל בלי קשר למתי התערוכה הזו תתקיים. אני שם. לגמרי שם. איפה שזה לא יהיה ברחבי העולם. שם.

מתוך הפקה של הווג הבריטי לפני כמה שנים טובות (נראה לי שב-2003) ששינתה לי את החיים... אליסה בארץ הפלאות עם שמלה בעיצוב גליאנו, וגליאנו עצמו בתור מלכת הלבבות.

אני מצרפת לכם כאן למטה, למי ששכח ולמי שלא קרא אז, את רשמיי הפרטיים מהתצוגה האחרונה שלו לחורף 2009-10.

ג'ון גליאנו אין עליך!

ג'ון גליאנו פאריז חורף 2009-10. יחסי עם ג'ון גליאנו בשנים האחרונות היו יחסי אהבה-שנאה. אני מאמינה שזה בגלל שנקר. בשנה א' קיבלנו פרויקט קבוצתי. הקבוצות היו מחולקות באופן אקראי ולא הכרתי אף אחת מבנות קבוצתי. מיותר לציין כי בקבוצה של ארבע בנות שונות היו ארבעה מוחות עיצוביים שונים לחלוטין. מטרת הפרויקט הייתה להכיר לעומק אחד ממעצבי העל ולעצב דגם בהשראתו. אנחנו קיבלנו את גליאנו. סיוט.

סיוט ברחוב.

סיוט ברחוב אנה פרנק 12.

מאז אני מתייחסת אליו ברגשות מעורבים. הדבר הראשון שאפשר להגיד על גליאנו זה שהוא תמיד נותן "שואו". מבחינתו אופנה זה תיאטרון, זה כיף, זה טירוף. כשאתה מגיע לתצוגה של גליאנו, הסיכוי שדוגמניות קולביות יצעדו בחופזה על המסלול באיפור מינימאלי ושיער שלא ייקח מהבגדים את הפוקוס הוא אפסי. של לומר חסר סיכוי לחלוטין. הדבר השני שאפשר להגיד עליו זה שלא תמיד הבגדים שלו מעודכנים אופנתית. הרבה פעמים הבגדים הם בעיקר בגדי תיאטרון שאפשר לראות באופרה כלשהי או בהקשר מחזאי זה או אחר. גם ההשראות שלו לא תמיד הדבר הבא. נגיד העונה הזו, השראת הקולקציה שלו הייתה רוסיה. Been there. וכבר לפני כמה עונות. אבל אי אפשר לומר שהוא לא עושה את זה טוב! הדבר השלישי והוא מרכז הפינה שלי היום היא העובדה שלא משנה מה, אצל ג'ון גליאנו הבגדים יהיו תמיד מפוצצים בפרטים. רקמות, הדפסים, פייטים, חרוזים, עוד כיס, עוד תפר, עוד שכבה. על הכול תהיה מחשבה. מרמת השערה של הדוגמנית עד רמת הנעל דרך האיפור, השרוול, הצווארון, והתחתון.

אני מביאה לכם כאן דיטיילים מדהימים מהתצוגה שלו:

באופן כללי התצוגה החלה משמלות כבדות יחסית , עברה דרך שמלות מיני והגיעה לשמלות שיפון משי אוריריות שקופות וארוכות.

על המסלול, בהשראת רוסיה ירד שלג. (!!!!!) זהו תצלום תקריב של הדוגמנית מלמעלה. תראו איך הוא מצליח ליצור אוירה כל כך מיוחדת רק דרך צבעי ואופן הנחת האיפור.

דוגמא נוספת לאיפור במהלך התצוגה. גליאנו הוא מלך הדרמה.

איזה יופי!!! כן, זה כל כך עמוס, אבל זה משרה אוירה שמכניסה אותך היישר למזג שגליאנו תכנן. נשית עדינה, אך עדין עוצמתית. מלכת הקרח- הריסים הלבנים, השפתיים הקטנות והוורודות, הכובע (שלי אישית דווקא עושה אסוציאציות תימניות...) . הבניה של הקולקציה של גליאנו לא נעצרת ברמת הבגד אלא מתפרצת לכל עבר. אם יש דבר שאי אפשר לחלוק עליו, זו העובדה שגליאנו הוא טוטאלי.

עוד צורת איפור מהתצוגה. יש לגליאנו כל כך הרבה רעיונות, רוב הפעמים הקולקציה כל כך עמוסה שזה לא יאומן, אבל הוא מכניס את כולם. לדוגמניות אין את אותו איפור בניגוד לרוב התצוגות בהן מהדסות על עקבים דוגמניות שנראות כאילו נלקחו מפס יצור, כאן הוא נותן להן אופי שונה עם כל צללית, אודם וסומק. תראו את הרקמה הנהדרת סביב הצווארון. עם הכפתור שנראה כאילו הונדס בדיוק אל קוטר הרקמה. ואתם יכולים לשמוע את הצלצולים של כל המטבעות שכשהיא זזה? זו ממש תזמורת שלמה על דגם אחד.

איך אפשר שלא להתפעל מרמת הפרטים שהוא נותן עליהם דגש? ואיכשהו בכל הבלגאן האדיר של גליאנו, אם מסתכלים על הקלוז-אפים, הכול נראה כל כך עדין. קשה לא להתפעם גם מהגב.

גליאנו עיצב לתצוגה שלו כיסויי ראש כל כך מיוחדים. הראיתי לכם למעלה כמה דוגמאות יחד עם האיפור והנה עוד כמה. לי זה הזכיר קצת כיפה בוכרית. והרי בסופו של יום יש להם את אותם אבות קדומים לרוסים ולבוכרים לא?

השלג הנופל על הדוגמנית (שצועדת בתוך מבנה סגור...), האיפור הבובתי, הצעיף הרוסי עם הרקמות המוכרות. לפעמים זה נותן לי הרגשה כאילו זה נלקח ממחזה על רוסיה של פעם ולא מתצוגה בפאריז של היום.

הדפס מקסים שהוא חוזר עליו בוריאציות שונות:

אני הרי לא יכולה בלי נעליים, והנעליים שלו פסיכיות כמעט כמו של נינה ריצ'י...

לאור שאלת הקורא הנאמן אני אענה למען הסר ספק: אני מתנצלת אבל הנעליים לא אורטופדיות...

אני מסיימת עם השמלה שסגרה את התצוגה. אכן הבדל עצום בהרגשה בין הדגם העליון לאחרון. אי אפשר להשוות את הקלילות של הדגם הזה לעומת כבדותו של הדגם העליון שפתח את הפוסט. כאן אפשר לראות את הטיפול של גליאנו אפילו בתחתון הנראה מתחת לשמלה, אף הוא מעוטר במדליונים ורעשנים. אני רוצה גם להפנות אתכם למעבר ההדרגתי והעדין ביותר בצבעוניות השמלה. מאפור לשחור-כחלחל (דגרדה). יש בדגם הזה משהו חלומי ואני אפילו יכולה לומר שהוא נראה לי קצת יותר שחרזדה מאשר טטיאנה...

המיתון והסטודנט לאופנה. סיפור אהבה?

בימים אלו נערכות בלונדון תצוגות הגמר של הסטודנטים לאופנה שמסיימים השנה את לימודיהם.

הטענה העולה, לפי מאמר שקראתי הבוקר, היא שבימי מיתון היצירתיות עולה. היות והסטודנטים, שיודעים שיש מיתון והמצב בשוק קשה, לא מנסים להרשים את החברות המסחריות בעיצוב קולקציות מתאימות למכירה ופורצים דרך בקולקציות לא לבישות ולא מסחריות בעליל.

אני אישית לא יודעת אם הסיבה היא זו, או נסיון להרשים ולהציג כמה שיותר רעיונות ויצירתיות בגלל התחרות הקשה בשוק, אבל אם זה מוביל לתוצאות גבוהות וטובות יותר, מה טוב.

לפי ה"אינדיפנדנט" המיתון הקודם הביא לעולם האופנה פרץ של כשרונות. המעצבים הצעירים הבינו שאין עבודה בשוק וניסו לייחד את עצמם וליצור דברים יחודיים שישארו חקוקים ויותירו רושם עז על עולם האופנה הקשה שבחוץ.

ואכן, אותו מיתון רציני קודם, הוליד את הדור הקודם של מעצבי ענק, בינהם סטלה מקרטני, ג'ון גליאנו, אלכסנדר מקווין ופיבי פילו. כולם כיום מעצבים בעלי שם עולמי.

בלי שמץ של מסחריות והצורך לספק קונים פוטנציאלים (שהרי בזמן מיתון למי יש כסף לקנות בגדי מעצבים ממש יקרים?)המעצבים יכלו ליצור ממש כל מה שמתחשק להם בלי גבולות.

אם זו התוצאה של המיתון על הסטודנטים אולי אפשר לראות סוף סוף משהו קטן וטוב שיצא מכל המצב ביש הזה...

(מעבר לעובדה שהפאונד ברצפה וממש זול לעשות קניות בלונדון...!)

אני מביאה לכם כאן מבחר תמונות של מעצבים בריטים צעירים,האם הם מצדיקים את הכתבה של האינדיפנדנט, רק ימים יגידו.

בנתיים שיהיה לכולם בהצלחה!

התצוגה שהעבירה בי רטט - גוטייה

הפוסט הזה התפרסם בימי תצוגות הקוטור, אני מביאה אותו גם לבלוג שלי, לטובת אלו שלא היו מנויים אז לפינה שלי.

כבר כמה ימים נערכות בפריז תצוגות הקוטור (אופנת על, פנטזיות מנופחות, עבודות יד בלתי אפשריות, בדים מהאגדות). עד כה, הכול היה מאוד יפה, מאוד צפוי. כרגיל ג'ון גליאנו עיצב שמלות נפוחות באופן מוזגם ל"דיור", כריסטיאן לקרואה העמיס צבעים, בדים וטקסטורות שאדם רגיל לא מצליח להבין איך כל כך הרבה דברים לא קשורים נותנים תוצאה שברוב המקרים (תמיד יש לו כמה דגמים מחרידים לפי דעתי...) נראית יפה ואסטטית. עוד תראו מבחר תמונות מהתצוגות, אני מניחה בהמשך שבוע הבא. אבל... היום פתחתי את האינטרנט וראיתי שעלתה לרשת התצוגה של ז'אן פול גוטייה. לרוב, אני לא חסידה גדולה של גוטייה. אבל הקולקציה הזו שלו, היא מפעימה. היא מהקולקציות קוטור שמעבירות צמרמורת. כמו שקוטור אמור להעביר... אני חורגת ממנהגי וכותבת לכם בבוקר כי לא יכולתי להתאפק.

הקולקציה של גוטייה העונה היא על טהרת השחור לבן (להוציא מספר זניח של פריטים בינהם השמלה המוצגת למעלה). כמעט כולה מבוססת אך ורק על שני צבעים אלו. היא מאוד גיאומטרית, מאוד בנויה, מאוד ארכיטקטונית , אפשר אפילו לתאר אותה בתור קליגרפית. הוא משחק משחקי בדים, שקופים- אטומים, רכים- קשיחים, חלקים- טקסטואליים, והכל בטעם, בעדינות. הוא מתייחס – לא מתייחס לגוף האישה, מלביש אותה בשמלות טוקסידו ומצד שני בשמלות מבדים שקופים, מלביש אותה בשמלות צמודות המדגישות כל קימור, ומצד שני בשמלות בנויות המשנות את גוף האישה ומשחקות משחקי הסתרה וגילוי. אי אפשר להתעלם מהמחווה וההשראה הבולטת לארכיטקטורה נוצרית! שהו אחד מהמוטיבים שרואים אצלו בבניה של הדגמים, התייחסות לקוי הבנייה הנוצרית, הפירוק לגורמים של הויטראז'ים מאוד ניכר בקולקציה הזו, אך בקווים בלבד, ללא התייחסות לצבעוניות, ללא הפן שעושה את הויטראז’ים לברורים מעליהם. ההתייחסות של גוטייה לאדריכלות הנוצרית נעשה כאן בטעם, בתחכום ובעדינות.

(הנצרות היא מוטיב חוזר אצל גוטייה, בקולקציה שלו מאביב קיץ 2007, הוא הלביש את הדוגמניות שלו. כמו איקונות נוצריות)

השמלה הזו היא השמלה שתפסה את תשומת ליבי כשדפדפתי דרך התמונות הרבות, היא שבתה את ליבי. יש בשמלה זו, כל כך הרבה עדינות, אך עם זאת, כל כך הרבה כוח. משחקי הדגרדה (מעברי הצבעים ההדרגתיים)של הטול בתחתית השמלה מדהימים. הנפח שלה יפהפה והצללית שלה מעניינת ובלתי שגרתית. החלק העליון המינימליסטי והכול כך עדין, הכנפיים הקטנות שיוצאות בכתפיים, הפרופורציות המושלמות בין הנפח, העדינות, הכוח, הרוך, הנפילה וההתרוממות. הוי... אני רוצה להתחיל כל בוקר עם שמלה כזו.

זה פשוט לא יכול להיות יום רע.

לו הייתי רוטשילד 11.6

הקיץ כבר כאן. אני אמנם לא ממש מרגישה את הלחות והחום והאימה היות ורובו הגדול של היום אני מבלה סגורה במשרד ממוזג קשות לבושה משהו ארוך שאני יכולה למצוא באזור (מזל שיש המון בגדים סביבי...). על כן מערכת הלבוש של היום אינה קיצית באופן מובהק ויש שיגידו שהיא אביבית ואינה מותאמת לחום ארצנו, אך להם אני אגיד- רבותיי, יש מזגן. אז ככה. הכול התחיל (כרגיל...) מחולצת טי שירט (אגב אם מישהו פעם תהה איך קוראים לטי-שירט בעברית תקינה, אז, היכונו... קוראים לה, חולצת קמץ!! כן כן!! לפי דעתי זה שם גאוני...!) חמודה, מצחיקה ומקסימה במיוחד:

חולצת החמד הזו מקורה ברשת האמריקאית "Forever 21" ועלותה בסך הכול 11$! (44 ש"ח בלבד) הבעיה עם חולצות כאלו היא עם מה ללבוש חולצה כזו ואיך ללבוש אותה בלי להרגיש כמו ילדת תיכון/חטיבת ביניים שמנסה להיות מגניבה, או חננה. אני אתן פתרון קטן בהמשך. אבל בינתיים...

את החולצה המתוקה הזו ניתן לשלב עם הכול. ג'ינס כחול, תכלת, לבן, שחור, אפור, צהוב ובעצם עם כל צבע שמתחשק. חוץ מג'ינס היא תחייה בהרמוניה עם חצאיות מיני חמודות, מכנסיים קצרים, דגמ"חים וכו'... כן. באמת הכול... בחרתי לשלב אותה עם ג'ינס, דווקא בגזרה גבוהה, כשהחולצה מוכנסת לתוכו. בכדי שיראו את ההדפס אני אוציא אותה טיפה ואגרום למראה "בלוזון" קטן.

ג'ינס נהדר זה, בצבע אפור משופשף, עם תפרים מיוחדים במותן הוא פרי יצירתו של אלכסנדר מקווין לליין הצעיר והזול יותר (הכול יחסי...) שלו. מחירו הוא 390$ (1560 ש"ח אצלנו)

כמו שאתם מכירים אותי עד עכשיו, אני לא אפסח על חיפוש זריז של נעליים מדהימות, ואבחר הפעם סנדלי פרנזים (שנראים כאילו הם משתלטים על העולם) בצבע כחול מדהים על עקב גבוה, בשביל לא להראות כמו ילדת תיכון אלא קצת יותר כמו אישה... 526 פאונד (3261 ש"ח) הבטחתי פתרון... לא אמרתי שהוא יהיה זול...

לסיום, ולהוסיף טיפה צבע, אני אמצא מטפחת צבעונית ומדליקה ואקשור אותה סביב ראשי כך שהקשר יהיה בצד הקודקוד, אבל עדיין למעלה. (האהוב אומר לי שאני נראית כמו עוזרת בית כשאני קושרת ככה את המטפחות שלי...) דוגמא לקשירה המבוקשת ולזריקת צבע שמפיחה חיים במערכת כולה.

ולסיום, המערכת כולה :